בראשית

מאת: ישי פרסול  ::  2006 / 03 / 27

אנחנו מאמינים שחברה ראויה לשמה והנהגה חברתית ראויה מחויבות למאמץ מודע להתגבר על המפריד בין בני האדם ולבסס את יחסיהם על צדק, על שיתוף ועל שוויון. אנחנו מאמינים שהמחויבות לכלל היא יסוד מיסודות חייו של היחיד, וחברה חייבת להיות אחראית לחיי אנשיה ולרווחתם. בניגוד אפוא למגמות ההפרטה, הפירוק והפיצול - אנחנו רוצים לסייע לחידוש השיתוף והשוויון בישראל, למען הישראלים, למען החברה הישראלית.

"מדינת ישראל נעשית דומה יותר ויותר למדינת עולם שלישי: אידאולוגיה כוזבת שמאדירה חלק מזכויות האזרח (כגון חופש הקניין והעיסוק) וכך מסתירה העמקה מתמדת ועקבית של הפערים החברתיים ורמיסת זכויות בסיסיות לא פחות, כמו הזכות לחינוך הולם ולבריאות ואפילו הזכות לחיים עצמם; חברה מגזרית, שכונות סגורות, משטרות פרטיות, תרבות המונים וולגרית; מיטב השרותים למי שהפרוטה מצויה בכיסו לעומת שרותים ציבוריים עלובים שאינם מאפשריים חיים אנושיים; שחיקה מתמדת בחייהם של העובדים המבוססים או ליתר דיוק המבוססים-לשעבר; ופוליטיקה לא-פוליטית, פוליטיקה תקשורתית שאינה עוסקת בבעיות הממשיות של בני האדם אלא בדרך של גירוי ובידור.

כל זה אינו גזרת גורל: הפערים הכלכליים הם לא אסון טבע. יש קשר ישיר בין מדיניות הריבית של השלטון לבין האבטלה והפערים החברתיים. אפשר לשנות את המסלול. זה תלוי בנו. באין שותפות חברתית אמיתית אין חופש. חברה שרבים מאזרחיה לא יוכלו להקנות לילדיהם חינוך מהוגן, ולא יוכלו לדאוג כראוי לבריאותם - בחברה כזו אין חופש, אלא מראית עין של חופש. יש קשר ישיר בין העדר סולדריות ועירעור האתוס המשותף לבין הפערים הכלכליים והחברתיים.

סולידריות חברתית לא תיתכן בלי חינוך יסודי ושיטתי המפתח אצל בני החברה יכולת להבין את המציאות החברתית, לבקר אותה ולפעול בתוכה כדי לתקן אותה. לכן חיוני לנו חינוך תבוני שמטפח אזרחים פעילים, לא צרכנים סבילים ומוגבלים. ולכן חיוני לנו חינוך לכל, המאפשר פתיחה שווה ככל האפשר לכל אחד, ללא כל אפליה, ומעצב אזרחים סולידריים ומחויבים לחברה ולערכיה הדמוקרטיים. לא יתכן חינוך בעל אופי כזה ללא תיקון החברה עצמה כך שבנותיה ובניה יוכלו לחוש שהם עומדים להיות בעליה של החברה..."

מתוך: כתב העת 'חברה', גליון מס' 1, מאי 2002

תיקון חברה מודרנית, במדינה מודרנית, כרוך במעשה פוליטי - מתמשך, אמיץ, מייגע, מתסכל, הגובה את מחיריו ודורש את פשרותיו הכל-כך קשות. אנו, אנשי קבוצת יסו"ד - ישראל סוציאל דמוקרטית, בוחרים כבר יותר מחצי עשור להימצא בנקודה זו. לשכנע, להגיד, לכתוב, להדפיס, לצלם, לשלוח בדואר, להעלות לאינטרנט, להפיץ, לאסוף כסף, לבחור דרך, לשוב בנו, להתווכח, להסכים, לריב, להשלים, שוב לריב ושוב להשלים רק כדי לומר שוב ושוב ושוב: המציאות בה אנו חיים אינה גזירת גורל! היא ניתנת לשינוי, היא ניתנת לתיקון!

אנו עומדים היום בפני ראשיתה של דרך חדשה, מפלגה סוציאל דמוקרטית גדולה בעלת מסורת ציונית מפוארת מתהווה מול עינינו. יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו - מחר ימצאו עצמם סוציאליסטים ישראלים במאבק חדש. על הפרק סוג חדש של מאבק חברתי, לא רק על כינונה של מדיניות סוציאלית אלא גם על עיצובה של פוליטיקה סוציאל דמוקרטית, פוליטיקה חדשה - משתפת, מקשיבה, מבקרת ומבטאת את רחשי הציבור וצרכיו הממשיים. פוליטיקה היודעת לחבר בין הארצי למוניציפלי, בין מקומות העבודה לאיגוד המקצועי, בין המפלגה לסניפיה: הפתוחים, מזמינים, שוקקים חיים של המוני אזרחים המבקשים לקחת את גורלם בידיהם. דמוקרטיה.

לשם כך, יש לבסס את התשתית הפוליטית שלנו, להגדיל ולהעצים את המפלגה, ללכת לבחור, לגרור עמנו את המתלבטים, לשכנע רק עוד פעם אחת אחרונה בסיבוב הנוכחי. לראשונה מזה שנים רבות אנו עומדים בפני סיכוי ממשי לשינוי המגמה בפוליטיקה הישראלית. השאלה אינה רק מי ירכיב את הממשלה, אלא אילו כוחות שותפים בה או עומדים כנגדה. את כוחות השמאל החברתי יש לחזק, בעקביות, באמצעות ביקורת אך גם באמצעות תמיכה והשתתפות פעילה. יש להתפקד למפלגה, יש לגלות אורך רוח, יש להיות מוכנים לפשרות ולתשלום מחירים בדרך הארוכה אל היעד. על החפצים באמת בשינוי פוליטי להכיל את המורכבות של הפוליטיקה ולוותר על הטוהר הביקורתי.
על משה הוטל להישאר על הר נבו ולראות את הארץ "מנגד". זו האפשרות היותר קלה, הטהרנית, הנמנעת מהתמודדות עם המורכבות האין סופית של המציאות. זו גם הבחירה - תמיד הבחירה - שלא להגיע אל היעד הנכסף, שלא להיכנס אל הארץ המובטחת. על סוציאליסטים ישראלים לרדת מהר נבו ולהיכנס אל ארץ זו. זה מתחיל היום, בהכנסת פתק "אמת" לקלפי. אבל זה רק מתחיל, רק הצעד הראשון בדרך שעודנה ארוכה ארוכה.