היום יום הולדת
מאת: יפתח גולדמן :: 2007 / 07 / 12
בוקר טוב סוציאליסטים ישראלים. היום יום הולדת. היום יצאה לדרך מפלגתו החדשה של גידמאק, שאמצה את השם "צדק חברתי", ובכך תפסה לעצמה את הביטוי העיקרי שאכלס את המצעים שלנו בשנים האחרונות. לא ברור מה יעלה בגורלם של גידמאק ו"הצדק החברתי" שלו, אבל אפשר לשער שבזכות כוחו, הונו והחשיפה התקשורתית שהוא זוכה לה, עתיד האיש לטמא את הביטוי "צדק חברתי" ולעוות לחלוטין את מעט המשמעות שמושג מעורפל זה נושא עמו. מה נעשה עכשיו? חלק משותפינו לדרך יחברו מן הסתם לגידמאק או יעברו תהליך של גידמאקיזציה. כוונתי לאותם ארגונים "חברתיים" השותפים ממילא לגידמאק בשנאת הפוליטיקה, ושותפים לו בפועל (אם גם לא בתיאוריה) בהערצה להון הפרטי המאפשר את קיומם ואת פעולתם.
אבל מה נעשה אנחנו, הסוציאליסטים האמיתיים, שנושלו לפתע מן המושג "צדק חברתי"? נצא לחפש לנו שם חדש? או אולי נזכר בסיבות שגרמו לנו ללבוש תחפושת, ונשוב ונבחן אותן? מדוע בכלל הפכנו מ"סוציאליסטים" ל"חברתיים"? מדוע אמצנו לעצמנו שמות מגוחכים כמו "המחנה חברתי" ו"השמאל החברתי" (ובכך נתנו מעין אישור לנאו-ליבראלים כמו יוסי ביילין, שגם הם סוג של שמאל. כאילו אפשר בכלל להיות איש "שמאל מדיני" מבלי להיות איש "שמאל חברתי"...). מה מצאנו במושג העמום הזה "צדק חברתי"? כי אין ספק שהוא עמום ומטושטש ומחוייב למעט מדי. כולנו ידענו את זה עוד לפני גידמאק. כולנו ידענו ש"צדק" הוא ביטוי שכל השקפת עולם, תהא אשר תהא, מייחסת לעצמה (אף אחד לא מצהיר על עצמו שהוא שואף לעוול). כולנו ידענו ששם התואר "חברתי" לא מוסיף בעצם שום דבר מהותי לשם העצם "צדק". כולנו ידענו, גם מבלי להכנס לפילולוגיה מורכבת מדי, ש"צדק חברתי" הוא מושג רדוד מכדי להוות מצע רעיוני, ותפל ומשעמם מכדי לשמש סיסמת-מאבק.
מדוע המרנו, איפוא, את הסוציאליזם ב"חברתיזם"? אני חושב שכולנו יודעים את התשובה: ניסינו להמתיק את המסר שלנו כדי להקל על האנשים לקבל אותו. ניסינו לא להבהיל אותם עם שמות מפורשים מדי. ניסינו להתרחק מאידאולוגיות, המזוהות, אצל חלק מן הישראלים, עם משטרי רשע. ניסינו להתרחק מאידאולוגיות בכלל... להתרחק משמות גדולים, ממושגים גדולים ומיושנים. להיות מעודכנים, להיות "אין", להתאים את עצמנו לרוח הזמן: "אנחנו, כאילו, לא סוציאליסטים, אנחנו בכלל לא איסטים משום סוג שהוא... אנחנו רק רוצים צדק חברתי, אז בוא תקשיב...". חשבנו שכך יהיה קל יותר לעשות נפשות. וגם, בואו נודה, היה כאן משהו מעבר לשיקולים טקטיים אודות תעמולה אפקטיבית. היה כאן גם אבק של בושה בעצמנו. אולי יותר מאבק. היה כאן גם רצון פנימי להתרחק בפומבי מן הדברים היקרים לנו, והמבוזים בפי כל: "נשמור את זהותנו הסוציאליסטית למקומות המתאימים... לשיח הפנימי שלנו... הֱיֵה סוציאליסט בביתך ואיש הצדק החברתי בצאתך...".
עכשיו בא גידמאק ומכריח אותנו לוותר על התחפושות. הוא מכריח אותנו לבחון מחדש את עצמנו בלי הונאה: האם אנחנו מאמינים בעצמנו? האם אנחנו מתביישים בעצמנו? ואל נא נחזור להסתתר מאחורי השיקול הטקטי. השיקול הזה כבר לא תקף. החברה הישראלית התדרדרה למצב נואש כל כך, שאנשים לא מפחדים עוד מסוציאליזם. הם מפחדים מן הקפיטאליזם. הם מפחדים מגידמאק. אזרחים ישראלים מכל הסוגים והמינים – יהודים, ערבים, דתיים, מסורתיים, חילונים, אשכנזים, מזרחיים וכן הלאה – כבר לא נאטמים כשאתה אומר להם "אני סוציאליסט". להפך – הם פוקחים אוזן, שמא יש בפיך משהו שיכול לעזור. ניסיתם, בזמן האחרון, לחשוף עצמכם כסוציאליסטים בשיחות פוליטיות? על כל אחד שמצקצק לכיוונכם את הססמאות החבוטות ("ראינו מה קרה ברוסיה" או "הקיבוצים התמוטטו בגלל זה" או "שוויון ושיתוף זה מנוגד לטבע האדם") – על כל אחד כזה יש עשרה אחרים שמחכים לשמוע מה אתם אומרים. מה אתם אומרים באמת. בלי תחפושות ובלי הסוואות. ואם אין עשרה כאלה, יש תשעה. ואם לא תשעה אז שמונה, או חמישה, או אחד. והאחד הזה הוא זה שחשוב.
אז בואו נתרגל: מה אנחנו? סוציאליסטים. מהי השקפת עולמנו? סוציאליזם. מה פירושו של דבר להיות סוציאליסט בישראל שנת 2007? או! עכשיו מתחילה השיחה.
ולאלה מאיתנו שהשם סוציאליזם לא מספיק מדוייק עבורם – אל דאגה. אתם יכולים לדייק אותו יותר. אתם יכולים להיות סוציאליסטים מארקסיסטים ולהשבע בשמו של מארקס; או סוציאליסטים רבולוציונרים הנשבעים בשמו של לנין, או סוציאל-דמוקרטים הנשבעים בגונאר מירדאל, או סוציאליסטים קומונאליים המצטטים את לאנדאואר ובובר... השמות הפרטיים של תת-הזרמים לא חשובים כרגע. חשוב שם המשפחה.
יום הולדת שמח סוציאליסטים ישראלים. גידמאק הוציא אותנו מהארון, או מוטב: מארגז התחפושות. הנה אנחנו עומדים על הבמה הציבורית, באור הזרקורים ובלי מסכות, ומעידים על עצמנו: אנחנו לא צדקנים-חברתיים ולא שמאלנים-חברתיים ולא ירוקים-חברתיים ולא יהודים-חברתיים... אנחנו סוציאליסטים.
בגוף ראשון.
ראשון רבים.
גאיידמק הוא לא המסלף הגדול של המושג. אל תשכח שהיתה מיפלגה שנקראה נאציונל סוציאליסטית.
אכן הגיע הזמן, אך בשביל לעצב את דמות הסוציאליסט הישראלי בימינו יש לפתח דיון, אך לזה אין במה מרכזית! יש לבחור במה לשיח ציבורי בנושא, במה שתאחד בין כל החוגים הסוציאליסטיים תחת אותו שם משפחה ותהווה מקור לחשיבה ולפעילות!
אכן הגיע הזמן, אך בשביל לעצב את דמות הסוציאליסט הישראלי בימינו יש לפתח דיון, אך לזה אין במה מרכזית! יש לבחור במה לשיח ציבורי בנושא, במה שתאחד בין כל החוגים הסוציאליסטים תחת אותו שם משפחה ותהווה מקור לחשיבה ולפעילות!ואם במה כזו כבר קיימת ואני כותב בה עכשיו יש להפיץ אותה ולאחד את כל אותם אנשים המגדירים עצמם כסוציאליסטים תחתה.
עופר, צור קשר איתי במייל ונכניס אותך לעניינים.
eladhen@yesod.net
מסכים עם דבריך, אף על פי שאני בתור קיבוצניק עוד לא חשוף לפתיחות האוזן מצד החברה שסביבי, אבל מורגש שינוי באוויר.
חזק ואמץ, תנועות הנוער מוכנות.
אני מסכים לחלוטין, גם בעיני הצורך בפופולריות ובטרנדיות מיידית החליף עמדה סוציאליסטית יציבה שבטוחה בעצמה
מעוניין לעזור
