השמש זרחה והשיטה פרחה... - על דו"ח ועדת שוחט

מאת: נעה ריצ'קה  ::  2007 / 09 / 28

עם פרסומו של דו"ח ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ניתנת לנו הזדמנות מעניינת להעמיק מעט יותר מבדרך כלל בתהליכי קבלת ההחלטות כפי שהם מתבצעים במערכת השלטון הישראלית.

כזכור הוקמה הועדה לאחר שניסיון להכנסת שינויים מבניים במערכת ההשכלה דרך חוק ההסדרים סוכל. רק על ידי הסכמה להקמת ועדת שוחט נדחו הגזירות שביקשו פקידי האוצר להטיל על המערכת. כתוצאה מכך כתב המינוי של הועדה קרוב מאוד ברוחו למה שנכתב בחוק ההסדרים והרכב הועדה נקבע במידה רבה לאור עמדותיהם הידועות של חבריה שתמכו בו ברובם. לאור זאת אין תימה שמסקנות הועדה נאמרו כבר בכתב המינוי. הועדה התבקשה, למשל, להמליץ בנושא "עידוד מצויינות אקדמית במחקר ובהוראה, בין היתר ע"י גמישות ניהולית ותגמול דיפרנציאלי תומך איכות, הן במוסדות והן ביניהם" ואכן היא לא קיימה במליאה דיון מוצהר בשאלה האם זו הדרך לעידוד מצויינות אקדמית והחזרת מדענים מצויינים למערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית, אלא הגישה מסקנות שמציעות כלים להליכה בדרך זו. זאת על אף העובדה שבדיוני ועדות המשנה נחלקו הדעות בנושא זה. גם בנושא שכר הלימוד המסקנות היו במידה רבה ידועות מראש לאור העובדה שכמעט כל חברי הועדה התבטאו לפני כן כמצדדים בהעלאת שכר הלימוד. אגב, ועדת וינוגרד שעסקה בהשכלה הגבוהה אינה שונה. בכתב המינוי שלה היא קיבלה הוראה להציע תכנית להורדת שכר הלימוד וכך עשתה.

מדוגמאות קצרות אלה ניתן להבין שמעבר לדיון החשוב במסקנות הועדה ולמאבק שיצטרך להגיע בעקבותיהן, מעניין ומלמד יהיה לבחון את דיוני ועדות המשנה והדרך בה הם משתקפים או לא משתקפים בדו"ח המסכם. כמו גם השקפת עולמם של מחברי הדו"ח כפי שבאה לידי ביטוי במהלך הדיונים ובסיכומם.

ועדת המשנה לחלוקת תפקידים רצויה בין האוניברסיטאות למכללות ופריסת המוסדות

הדיון המרכזי בדוח ועדת המשנה בראשות פרופ' ראובן גרונאו, מוקדש למודל הבינארי, שמקורו בקליפורניה, ואותו מיישמים גם בארץ מזה שנים מספר. המודל מבחין בין תפקידן של האוניברסיטאות והמכללות. המכללות נתפשות במודל זה כמוסדות להוראה מקצועית לתואר ראשון שתכליתן להגדיל את הנגישות של סטודנטים פוטנציאלים ללימודים גבוהים בעוד האוניברסיטאות נתפשות כמי שעיקר תפקידן הוא לעסוק במחקר ועל כן עליהן לקלוט לתואר ראשון רק את 10% התלמידים המצליחים ביותר ולהתרכז בהגדלת מספר הלומדים לתארים מתקדמים. הבעיה המרכזית שעולה מתפישה זו היא הניתוק בין איכות הוראה גבוהה ופעילות רציפה במחקר. ועדת המשנה אמנם ממליצה כי מורי המכללות, יקבלו מספר כלים לעיסוק במחקר, אולם אלה אינם משתווים כמובן לכלים הניתנים בידי החוקרים באוניברסיטאות והם מקבלים ביטוי מאוד מעורפל ומתוקצב בחסר בחלק הכלכלי של המלצותיה הרשמיות של ועדת שוחט. כמו כן ועדת המשנה משאירה את נושא העסקת המרצים במכללות פרוץ עוד יותר מבאוניברסיטאות. בעוד שבעניין האוניברסיטאות יש הכרה, שהיא ברובה מס שפתיים, להערכתי, בכך שהעסקה בקביעות היא חיונית לקיומו של מחקר חפשי, במכללות מוזכר בעיקר נושא הגמישות הניהולית.

ועדת המשנה לקידום המחקר האקדמי

הועדה בראשותו של פרופ' מנחם יערי, קובעת בראשית דבריה כי מאז סופה של מלחמת העולם השניה נתפשו המדע והמחקר המדעי כערובה לצמיחתה ולרווחתה של חברה חופשית, וכי הם לא יצלחו אלא אם כן יושקעו במחקרים איכותיים, משאבים ניכרים מקופת הציבור. הועדה מונה בין היתר את הבטחתו של אופק מחקר ארוך ויציב, הבטחת החופש האקדמי, ביסוס העמדה כי המחקר אינו מונחה תכלית ותמיכה ביצירת דורות צעירים של מדענים, כמרכיבים מרכזיים בבניית הידע האנושי.
הועדה ראתה לנכון להדגיש כי כאשר אומרים שמדינת ישראל משקיעה 4.8% מהתוצר המקומי הגולמי שלה במחקר ופיתוח ומסיקים מכך שישראל משקיעה במחקר הרבה מאוד ביחס לרוב מדינות העולם יש בכך הטעיה כיוון שבפועל מצאה הועדה שרק 0.51% מהתמ"ג (בהגדרה מרחיבה) מועבר בישראל למחקר (שימוש בכסף ליצירת ואיסוף ידע) ואילו השאר מועבר לפיתוח (שימוש בידע למטרות ייצור מוצרים וכסף). עוד מצאה הועדה שרק 50% מהמחקר בארץ ממומן מכספי ציבור, בעוד שבארצות הברית ממומנים שני שלישים מהמחקר בכספים פדרליים ובאירופה מתקרב המימון הממשלתי לשלושה רבעים מתקציב המחקר הכולל. היקף המימון למחקר בארץ הוא שווה ערך להיקף המימון הממוצע למחקר באוניברסיטה אחת בארצות הברית. כתוצאה מכך יש מחסור אדיר בתקנים ותשתית כמו מעבדות וספריות.
גם בתחום מדידת איכות המחקר מצביעה הועדה על מחסור בתקציב שגורם לכך שהאקדמיה הלאומית למדעים אינה מתפקדת ונאלצת להשען על גורמים פרטיים. ממחקר עצמאי שעורך פרופ' גדעון שפסקי עולה שבדרך כלל מקבלת ישראל ציונים גבוהים במדדי הערכת העמיתים בחו"ל, זאת להוציא את מדעי החברה, אולם נמצא גם שפעמים רבות נעשית עבודתו של החוקר הישראלי מחוץ לגבולות הארץ בהעדר תשתיות מחקר מספקות. כך נוצר מצב בו נעדרים החוקרים תקופות ארוכות לצורך איתור מקום נאות לביצוע מחקריהם ולצורך המחקר עצמו.

בעניין קליטת חוקרים צעירים בתחומים השונים מזכירה הועדה כי תנאי המחקר לקראת דוקטורט בארץ הנם קשים מאוד, קיים מחסור חמור במלגות שהן חיוניות לקיומו של מחקר רצוף ורציני. הועדה קיימה משאל בין חוקרים השוהים כיום בחו"ל בכדי לעמוד על המניעים שיחזירו אותם לארץ או ימנעו את חזרתם. להפתעת הועדה התגלה נושא התגמול הדיפרנציאלי הישיר כעניין משני ולפניו, כגורם מונע לחזרת החוקרים ארצה עמדו המחסור בתשתיות מחקר והעדר קשב לצרכיהם של חוקרים צעירים בארץ.

ועדת המשנה מסיימת את חלקה בדו"ח במספר אמירות, חלקן מבורכות יותר וחלקן פחות. מופיעה כאן קביעה חד משמעית שאין בכוחם של כוחות השוק ליצור מחקר מדעי. מצד שני ממליצה הועדה על הקמת קרנות מחקר במדעי הרוח והטבע ומרכז למחקר במדעי החברה, כאשר הקרן למדעי הרוח תצטרך להשיג חלק גדול מתקציבה ממקורות פרטיים. המסקנות הרשמיות מוסיפות חלקים נכבדים של תקצוב עצמאי גם למכון המחקר למדעי החברה ולמכון המחקר הביו רפואי ומקטינות בכך את האחריות התקציבית של המדינה לקיום גופים אלה (החלוקה של 50% תקציבים ציבוריים ו50% מקורות חוץ תקציביים נשמרת, למרות הביקורת שמתחה עליה ועדת המשנה) וכנראה גם את הסיכויים להקמתם ותפקודם ברמה אקדמית נאותה.

ועדת המשנה לעידוד מצוינות אקדמית במחקר ובהוראה, תגמול דיפרנציאלי תומך איכות וקליטת סגל איכותי במכללות

קריאה רציפה בדוחות ושל ועדות המשנה לקידום המחקר האקדמי וועדת המשנה לעידוד מצוינות אקדמית במחקר ובהוראה היא מתמיהה ומקוממת. נושאי הועדות הם חופפים אולם בשל הפרדה מלאכותית הדיונים בהם נערכו באופן שונה לחלוטין ונפרד והמסקנות שונות בהתאם. ועדת המשנה לקידום המחקר האקדמי, הלכה ובדקה האם מתקיימים בישראל התנאים ההכרחיים ליצירת מחקר אקדמי איכותי והיכן אנו עומדים בהשוואה למדינות אחרות בעולם המערבי וברוח זו גם גזרה את מסקנותיה. לעומתה ועדת המשנה לעידוד מצוינות אקדמית במחקר ובהוראה הציבה כהנחת יסוד את האמונה כי תגמול דיפרנציאלי הוא שיעודד מצויינות מחקרית (דבר שניתן לסתור בעזרת ממצאי המחקר שערכה ועדת המשנה לקידום המחקר האקדמי בין חוקרים השוהים בחו"ל). בנוסף, בתחילת דבריה היא קובעת כי החופש האקדמי הנו חיוני לקיומו של מחקר רציני, אולם בהמשך דבריה היא יוצרת כלים שונים ומשונים להגבלת אותו החופש האקדמי באופן ישיר למדי – על ידי סימון תחומים בעלי עדיפות אקדמית על ידי האוניברסיטאות ועל ידי מדידת השגי האוניברסיטאות ותגמולן באופן שלא הוגדר כראוי. הועדה משתדלת להראות כמי שמשמרת את מבנה ההעסקה הקיים באוניברסיטאות אולם מאפשרת חריגות רבות ותוספות שונות לגמול האישי של החוקר שלא לצרכי מחקרו. הועדה לא קובעת כללים אחידים להענקת המענקים לחוקרים אלא משאירה זאת לשיקול האוניברסיטאות, מה שמעלה את החשד הסביר שלא כל תחומי המחקר יהנו ממענקים אלה. הועדה קובעת בנוסף שמענקים אלה לא יחשבו שכר לצורך פנסיה ובכך יוצרת עוד נדבך במעבר מעבודה מאורגנת עם קביעות לעבודה קבלנית ללא מחוייבות ארוכת טווח של הארגון כלפי המועסקים בו. הגדלת התקציבים אם כן, לא מאפשרת לחוקרים המאוגדים לשפר את הביטחון הכלכלי שלהם לטווח הארוך.

ועדת המשנה לקביעת מערכי הסיוע וגובה שכר הלימוד

ועדת המשנה לנושא שכר הלימוד בראשות ד"ר ליאורה מרידור, הגישה סיכום דיון שרובו ככולו כתוב בשפה כלכלית של השקעות, תשואה, עליה בפריון, תועלת למשק וסיכון כלכלי. מהניסוח עולה כי חברי תת הועדה אינם רואים את בהשכלה גבוהה כל ערך תרבותי או חברתי מעבר ליתרון הכלכלי הפרטי שהיא מביאה לבעליה.
גובה שכר הלימוד המוצע על ידי ועדת המשנה ומליאת הועדה הוא 14,800 שקלים לשנת לימוד בתואר הראשון. הועדה מציעה מערך הלוואות שיאפשר לכל סטודנט לקבל הלוואה בסך 9,000 שקלים לכל שנת לימוד. הסטודנט לא יתחיל להחזיר את ההלוואה עד שיגיע לסף הכנסה של 5300 שקלים בחודש. ההלוואה תהפוך למענק אם לא הגיע הסטודנט לרף שנקבע במהלך עשר שנים מיום סיום התואר שלו.

המודל המוצע בעייתי במובנים רבים. ראשית, התואר השני לא קיבל יחס רציני מועדת המשנה. האמירה בנוגע אליו כללית ובעייתית – כרגע לא נבנה מערך סיוע לתלמידי התואר השני ויותר מזה, נפתח פתח לגביית שכר לימוד דיפרנציאלי. שנית, סף החזר ההלוואה שנקבע דומה ברמתו לשכר שמקבלת אישה בעלת 11-13 שנות לימוד או לחילופין לשכר המורים החדש כפי שנקבע לאחרונה בהסכם בין הסתדרות המורים, משרד החינוך ומשרד האוצר. יתרה מזאת, מבחן ההכנסה להחזר ההלוואה הופך משפחתי. כאשר הלווה אינו עובד, תאלץ משפחתו להחזיר את ההלוואה אם הכנסת התא המשפחתי עולה על 5300 שקלים. במקרה שהוא עובד, יהיה מבחן ההכנסה המשפחתי הכולל להחזר ההלוואה 10,000 שקלים בחודש. משמע, כולם ישלמו. לא יהיה כמעט אף אדם ששכר הלימוד שלו יהפוך מענק. כאשר למעשה ההחזר הריאלי שיהיה כאמור שווה לכולם יעמוד על17,200 שקלים לשנת לימוד.

בעיה נוספת היא העובדה שחובת ההוכחה באשר לחוסר יכולתו להחזיר את ההלוואה חלה על הלווה. דבר ידוע הוא כי קושי בנגישות לזכויות הוא מנת חלקה של האוכלוסיה המוחלשת בדרך כלל וניתן לצפות שדוקא המשתייכים למגזר זה יתקשו להוכיח שאין הם יכולים לשלם את ההלוואה וימצאו משלמים את ההחזר בכל זאת. כמו כן חשוב לציין כי מי שהתחיל את לימודיו אחרי גיל 35 לא יוכל לקבל הלוואה. אוכלוסייה מבוגרת השואפת לשפר את מצבה הכלכלי בעזרת האפיק האקדמי תוותר כנראה בתנאים אלה על הליכה בדרך זו.

עניין נוסף שיגרום לרבים להרים גבה היא ההמלצה שההלוואות ינתנו על ידי המערכת הבנקאית. מצב זה יביא לכך שאוכלוסייה שלמה תמצא עצמה משועבדת למערכת הבנקאית משלב מוקדם ביותר בחייה, ומאפשרת לבנקים מקור רווח נוסף בשיעור שעומד נכון לרגע זה על 7200 שקלים על כל תואר ראשון שירכש בישראל. בחישוב גס מאוד של כ- 55 אלף סטודנטים בשנתון יכולים הבנקים הזוכים במכרז לצפות לרווח של כארבע מאות מיליון שקלים משנתון סטודנטיאלי. המדד על פיו יעודכן החזר ההלוואה אינו מפורט מספיק במקנות הועדה ויש חשש שהוא יהיה גמיש ללחצים של בעלי העניין. העברת הלוואות הסטודנטים דרך המערכת הבנקאית יוצרת גם בעיה של איגום מידע אודות הסטודנטים בבנקים. במקרה שסטודנט לשעבר יבקש שלא להתחיל בהחזר ההלוואה על לימודיו, עשוי הבנק להצליב מידע ולמנוע מהסטודנט לקבל הלוואה בתחומים אחרים. מובן כי ההחלטה להעזר דווקא במערכת חיצונית ולא במלווה ממשלתי נובעת מאותה השקפת עולם המתורגמת למדיניות של העברת האחריות על כל תחומי החיים במדינה מן המרחב הציבורי למרחב הפרטי.

סיכום

ועדת שוחט עשתה עבודה רצינית למדי ומתוך דיוני ועדות המשנה שלה עולות הרבה אמירות חשובות על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, שטוב שנאמרו. אולם, הועדה, באופן טבעי, לא הרשתה לעצמה לחרוג מגבולות המגרש שהוקצו לה ועל כן, גם האמירות המעטות שיכולות להיחשב חתרניות ביחס לשיח הפוליטי-כלכלי הנהוג היום במדינה לא הצליחו לעבור את משוכת הפרשנות שעיצבה את מסקנותיה הרשמיות של הועדה.

נעה ריצ'קה היא סטודנטית לתואר שני בכימיה , סטודנטית באקדמיה למוסיקה וחברת הועד המנהל של המכללה החברתית-כלכלית.