מורות המאבק התאחדו – מכתב למורות וליו"ריהן לקראת היום שאחרי השביתה
מאת: ניר מיכאלי :: 2007 / 11 / 16
סיומו של המאבק יגיע מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. אז תצעדו בחזרה לכיתות כאשר באמתחתכן רפורמה מוסכמת ובתרמילכן שאריות מיום אתמול: חולצת טי שרט מודפסת, פליירים, גזרי עיתון, תמונות ושאר חוויות וזיכרונות מהמתרסים.
בשונה משביתות המורים הקודמות, הפעם הפגנתן מעורבות מרשימה והובלתן פעילויות מחאה יצירתיות תחת כל עץ רענן.
מי שחפץ בהסברים ובניתוח הפעלתנות המורית הזו, יוכל להיתלות במספר אילנות: ראשית סייעה העובדה שרק בתי הספר התיכוניים לקחו חלק בשביתה. בהיעדר אוכלוסיה נפגעת, דעת הקהל הייתה בשלה להביע אליכן אמפטיה ובעקבותיה גם התקשורת, שחסרה אייטמי סבל שבדרך כלל מאכלסים ימי שביתות, שמחה להפנות את הזרקור לפעילות השטח הצבעונית שלכם.
שנית, סייעו העיתוי, ההכנה, והאורך. מכיוון שהימים היו ימי ראשית שנת הלימודים, עוד טרם הספקתם לצבור עייפות ו/או מטלות רבות. מלכתחילה היה ברור שמדובר על שביתה ארוכת טווח וכך מצאתן עצמכן עם זמן פנוי. העובדה שילדיכן הפרטיים הועסקו על ידי עמיתותכן מהסתדרות המורים סיפקה הזדמנות לעיסוקי מחאה.
שלישית, הגעתן למאבק עמוסות דימויים ודוגמאות חיות ממאבקי עבר מעוררי השראה. החיים בחברה הישראלית יכולים להקנות לכל תושב מזדמן הסמכה מקצועית ותואר גבוה בניהול מאבקים ציבוריים. כולנו בוגרי מאבקי הנכים, החולים, הסטודנטים, מפוני גוש קטיף, ניצולי השואה, עובדי הרשויות המקומיות, והשורה רק מתארכת והולכת. עיננו חזו בציון באין ספור עצומות, הפגנות, צמתים מפוסטרים, כיכרות מדובררות, עליות לרגל ושאר סיסמאות. אוזנינו שמעו רבבות פרשנויות על 'סמלי מאבק', 'מסרים קליטים', ו'נוכחות תקשורתית'. כך הגעתן למאבק עמוסות בניסיון ובמומחיות שכלל לא ידעתן שיש בידכן וידעתם מה לעשות בבוקר.
מעבר לכל ההסברים הללו, שמן הסתם בוודאי תרמו את תרומתן, עומדת סיבה מרכזית אחת שניערה אתכן לעשייה - תחושה אמיתית של צידקת המטרה והדרך. ראיית עומק המשבר במערכת שתוצאותיו העיקריות עדיין לפנינו, הבנת הפער הבלתי נסבל בין הרטוריקה המאדירה למציאות המדכאת, תחושת ה'אם אין אנחנו לנו, מי לנו' – כל אלה סיפקו בעירה פנימית שהציתה אנרגיות של יוזמה ויצירתיות. בניגוד לנסיונות לתאר את המאבק שלכן כמהלך שתוכנן ואורגן מלמעלה, חשוב להדגיש שהכל נעשה בספונטניות ונשען באופן מוחלט על כוחות הגייה, תכנון, ארגון והפקה מקומיים. על כך אתן ראויות לכל הכבוד וההערכה.
עם שוך הסערות מהדהדת בחלל חדרי המורים שאלה גדולה – לאן הלאה? האם החזרה לשיגרה תשיב אתכן לאדישות ולניכור שמאפיינים את היחס לארגוני המורים בימים כתיקונם? האם ייולדו מתוך המאבק כוחות הנהגה וייצוג חדשים שיעתרו לשאת בנטל המאבקים שבדרך ? האם דפוסי שיתוף הפעולה שאפיינו את ימי המאבק יחליפו את הדלת הסגורה והבדידות המורית הרווחים במוסדות החינוך בדרך כלל?
למרות ההצהרות בדבר רפורמה 'שכמוה לא הייתה שישים שנה' ואודות 'הממשלה שנתנה למורים כמו שאף ממשלה לפניה לא העיזה' – יש להניח שהמציאות שתפגשו בבית הספר כמו גם בתלושי השכר שלכן לא תבשר על המהפכה המקווה -עוד קשה וארוכה דרכנו בשיפורה של מערכת החינוך.
ביום שאחרי השביתה אל לכן להותיר את זירת השיפור רק בידיהם של הממסדים, מסורים וגדולים בתורה ככל שיהיו. המגע עם ארגוני המורים הסתכם עבורכן עד כה בקבלת יומן המורה בתחילת השנה, וכרטיס השי לחג לקראת סופה. התקשתן להיזכר מתי היו בחירות בארגון ולמי לעזאזל הצבעתן. בזכות השביתה, רבות מכן הבינו לראשונה את משמעותו וחשיבותו של ארגון העובדים בידיו אתן מפקידות את מיטב מיסכם מידי חודש. רבות מכן הכירו לראשונה בנחיצותה של הנהגה מצויידת בחזון ומעוררת השראה.
את ההבנה וההכרה הללו עליכם לצרף לניסיון שצברתן ולתרגמם לכדי פעולה:
• ייסוד קבוצות מורים למען החינוך – על בסיס ההתארגנויות שנוצרו בשביתה, הקימו קבוצות עבודה שימשיכו ללמוד, לגבש עמדה ולפעול למען תיקונו של החינוך.
• גילוי עניין ומעורבות שוטפים - תיבעו מהנבחרים שקיפות ומידע על הנעשה ואל תפסיקו להשמיע את קולכן בסוגיות הנידונות.
• להיבחר ולבחור - התגייסו לפעילות בסניפים ובמוסדות הארגונים אם כנציגות נבחרות ואם כמשקיפות. היו נכונות לטפס במעלה היררכיית התפקידים.
פעילותכן בשביתה הייתה בעלת עצמה וחשיבות מכרעת. השוואה למאבק העילג של המרצים הבכירים מדגישה את התרומה הייחודית שלכן. באמצעות מאבקכן לימדתן את הציבור אך לא פחות מכך למדתן בעצמכן שיעור חשוב על מקומכן ןתפקידכן בהובלתה של מערכת החינוך. אל תפקירו את הזירה כעת.
ולפני סיום מילה אישית לחברים הנכבדים יוסי וסרמן ורן ארז: אני מדמיין את הזיעה הקרה שנוטפת ממצחכם למקרא הדברים – הבעת אי אמון בנציגות הנבחרת? האם קריאה למרד ? שמא התארגנות להפיכה?
ברצוני איפה להרגיע ולומר שלא בפוטש עסקינן. אני משוכנע שגם אתם למדתם להעריך את עצמתו וכישרונו של ה'שטח'. אני בטוח שלמרות שכלפי חוץ, ניסיתם להמעיט מערכו ולהציג את כלל הפעילויות כמתוכננות ומאורגנות מלמעלה, בתוך תוככם השתאתם לעומת מלאי המרץ והמעורבות שהתגלו בקרב חדרי מורים בכל רחבי הארץ. בנקודה זו עומדות לפניכם שלוש אלטרנטיבות פעולה עיקריות. הראשונה – השב והנח – להמתין ולראות לאן תתגלגל הפעילות תוך תקווה שזו תיבלע בשלל ההשלמות והמטלות שישטפו את סדר יומם ; השניה – השכם לדכאו – לא להמתין ליד המקרה ולעקוב אחר כל יוזמה שתצוץ מאי איפה ולדאוג לטרפדה מבעוד מועד ; השלישית - אמצו וחיזקו – לא להמתין ליד המקרה וליזום את טיפוחן של התארגנויות כאלה. להעניק סיוע ותמיכה להקמת קבוצות מורים, לספק במות להחלפת רעיונות ולהשמעת עמדות, ולסלול דרכה של הנהגה צעירה לצמרת הנהגת הארגונים.
כל יועץ פוליטי מתחיל, ידע להזהיר אתכם מפני האלטרנטיבה השלישית תוך גיוסו של הסוס הטרויאני לחיזוק הטיעון. למרות זאת ברצוני להציע לכם לבחור דווקא בה.
ציבור המורות היום לא יהיה מוכן לשוב לדפוסי היחסים שאפיינו את ימי טרום השביתה. ציבור זה מצפה וידע להעריך את ריענון פעילותם של ארגוני המורים. הנהגה שתדע לשלב כוחות שטח בולטים בקרבה תזכה לתנופת מרץ ועשייה ולמלאי בלתי נדלה של תמיכה.
ארז ווסרמן היקרים, דעיכת פעילות המורים או טיפוחה על ידי גופים אחרים תהיה בבחינת הפסד עבורכם. אל תפספסו את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה כעת להעצמתם של ארגוני המורים.
ניר מיכאלי הוא ראש החוג לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים ומרצה במכון כרם.
מאמר חשוב ונכון!!!
אך כיצד יוכלו המורים והמורות להמשיך לפעול למען החינוך אחרי השביתה. נראה שאין לנו את הכלים לכך. וגם שאכן ירצו לתרפדז יוזמה ויצירתיות בקירבינו
מאמר חשוב!
אני רואה בהתפקדות מפלגתית, של חברי הארגון כסמל לאחיזה פוליטית שניתן למנפה. בשביל לתת כוח לדמוקרטיה, צריך לפעול בדרך דמוקרטית, דרך המפלגות ניתן למצב את הארגון ולחזק אותו.
התפקדות לכל מפלגה ממפד"ל ועד חד"ש בד בבד עם פעילות ארגונית תחזק משמעותית את הארגון במאבקים ציבוריים.
אני מצטרף לכל מה שניר מציע, ומצדיע לרן ארז על הנהגת המאבק.
אני חושבת שהנבחרים והבוחרים הפעם לוועדי המורים צריכים להבין שאלו בחירות לא ל"וועד קפה ותה" אלא לנושאים קצת יותר רציניים...
כמו כן הגיע הזמן לבוא חשבון עם שוברי השביתה למיניהם...אי אפשר להיות גם חבר ארגון וגם להפר את הוראותיו בגלל כל מיני תירוצים.
חג אורים שמח
