כיצד ניתן להוציא את העגלה של מפלגת העבודה מהבוץ?

מאת: אביעד סיני  ::  2008 / 01 / 20

מפלגת העבודה צברה חובות גדולים במהלך השנים האחרונות. גרמו לכך מספר המנדטים הנמוך יחסית בהם זכתה המפלגה בבחירות לכנסת בשנים האחרונות והכספים אשר התקבלו אצלה מכוח חוק מימון מפלגות בהתאם לכך, קיומן התכוף של הבחירות, סכומים חסרי פרופורציה אשר הוצאו על תעמולת הבחירות, חשדות לגבי אי סדרים בניהול הכספים, הקשיים החוקיים לקבלת תרומות מגורמים חיצוניים בשנים האחרונות ועוד.

בכנס של חברי מפלגת העבודה במחוז ירושלים שנערך לאחרונה אמר המזכ"ל חה"כ איתן כבל, כי למפלגה חובות בגובה של 122 מליון ₪, כאשר סך של 42 מליון ₪, הינו "חוב ווירטואלי" לחברת האחזקות של המפלגה, אשר אמור בזמן הקרוב להימחק. מתוך שאר החוב (80 מליון ₪), 57 מליון ₪ הינם חובות של מפלגת העבודה לבנקים, כאשר 25-30 מליון ₪ מתוך זה הינן ריביות.

נוכח המצב הקשה שתואר לעיל, לפחות על פי הפרסומים בתקשורת, מתכוונת הנהגת המפלגה לפטר חלק מבין עובדי המפלגה, לבטל את ההסכמים הקיבוציים דרכם מועסקים חלק מן העובדים (בשנים האחרונות, קליטת העובדים נעשתה באמצעות חוזים אישיים, כך שלצערנו רק חלק מן העובדים מועסקים בהסכמים קיבוציים) ולמכור את מרבית נכסי וסניפי המפלגה, ובכלל זה את נכסי המוסד החינוכי היסטורי של המפלגה "בית ברל".

נוכח המציאות הכלכלית הקשה בה שרויה המפלגה, נראה כי אין מנוס מביצוע שינויים רציניים למען שיקומה. עם זאת, יש לבחון לא רק מהם הפתרונות הדרושים לטובת מחיקת חובותיה של המפלגה, אלא גם ובעיקר מהי התוכנית הכוללת, אשר תבטיח את שיקומה הכלכלי המלא של מפלגת העבודה תוך שמירה על ערכיה ועל איתנותה הכלכלית לאורך זמן כך שהמפלגה לא תשקע בעתיד הקרוב שוב, והפעם עמוק יותר...
הצורך במחשבה מעמיקה הצופה פני העתיד בטרם מעשה חשוב ביותר הואיל והדרך לשיקום המפלגה תשפיע באופן משמעותי על אופי התנהלותה הפנים מוסדית של מפלגת העבודה ועל מידת הסוציאל דמוקרטיות בה ובמדינה כולה.

מאמר זה מציע פתרונות ריאליים אשר יכולים להבטיח את פתרון בעיותיה הכלכליות של מפלגת העבודה, תוך הבטחת התחייבויותיה הערכיות והרעיוניות של המפלגה כך שהיא תוכל לשוב ולהתמודד על הנהגת המדינה.

השינויים אותם מקדמת הנהגת המפלגה

קשה לדעת עד כמה המדובר בפרסומים משקף נאמנה את ההחלטות ואת כוונתם של מנהיגי ומובילי המפלגה. בימים אלו נבחנים כיוונים שונים לשיקום המפלגה במסגרת צוות היגוי בראשות מזכ"ל המפלגה, חה"כ איתן כבל, הגזבר משה עמית, היועץ המשפטי עו"ד אלדד יניב ומומחים חיצוניים, וטרם פורסמו מסקנותיו או המלצותיו.
עם זאת, נראה כי הלך הדברים ברור. במכתב מטעם מזכ"ל המפלגה מיום ה-28.8.07 אל מר שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי העבודה וההסכמים הקיבוציים במשרד התמ"ת, הודיע המזכ"ל על ביטול ההסכמים הקיבוציים החתומים עם עובדי המפלגה החל מיום ה- 1.11.07. עם זאת, לשמחתנו, זמן קצר לאחר מכן, בכנס במחוז ירושלים, הצהיר המזכ"ל כי הפרסומים בנוגע לכוונותיו לבטל את ההסכמים הקיבוציים הינם עורבא פרח וככל הנראה, מכתבו אל הממונה הראשי על יחסי העבודה לא נשלח בסופו של דבר.
בנוסף לכך, הודיע המזכ"ל בכנס כי לא ייתכן שיימשך המצב בו עובדים במפלגה אשר אינם מתפקדים כלל וכלל לא יפוטרו וכן כי יובטחו הזכויות הפנסיוניות לעובדים אשר יאלצו לעזוב. יוצא מכך, כי ככל הנראה צפויים פיטורים של חלק מהעובדים ותיתכן גם פגיעה מסוימת בתנאי העסקתם של השאר.
כמו כן, ככל הנראה, קיימת כוונה למכור סניפים ונכסים של המפלגה. בעניין זה, הדגיש המזכ"ל בכנס של מחוז ירושלים, כי בסניפים רבים כלל לא מתקיימת פעילות וכי ניתן להעתיק את הפעילות למבנים שכורים או לחילופין למקומות ציבוריים כאלו ואחרים.

האם מכאן תבוא הישועה?

מאחורי חלק מהצעדים אכן יש היגיון. המצדדים במכירת הסניפים טוענים כי אין מקום להחזקתם לאור המציאות הפוליטית חברתית העכשוויות והם סומכים טיעונם זה על העובדה כי מפלגת קדימה הצליחה לזכות בבחירות הכלליות ללא סניף אחד. כמו כן, הם טוענים שבמרבית מסניפי המפלגה מתקיימת פעילות מסודרת. לא ניתן אמנם, להתעלם מההשלכות הבעייתיות של מכירת הסניפים של מפלגה המתיימרת להיות מפלגה סוציאל דמוקרטית שמקדמת את שיח החברים בה ואת השתתפותם בקידום רעיונותיה. עם זאת במידה ואכן תקצה המפלגה סכומים מסוימים לטובת העתקת הפעילות ולשכירת מקומות על פי מידת הצורך ובהתאם לקריטריונים מוסכמים, ייתכן ואפשר יהיה להקטין את הנזק הנגרם כתוצאה ממכירת הסניפים.
כמו כן, על אף שאין לקבל בשום פנים ואופן מציאות בה מפלגה אשר מתיימרת להיות מפלגת עובדים וחורטת על דגלה קידום זכויותיהם פוגעת באופן חד צדדי וללא הסכמה בזכויותיהם הקיבוציות, נראה לגיטימי רצונו של המזכ"ל לפטר עובדים אשר אינם מצדיקים את עבודתם.

הצעדים המוצעים לעיל, במידה ויקוימו בדרך מוסרית והגיונית תוך שמירה על ערכיה של מפלגת העבודה ושיתוף פעולה עם וועד עובדיה, אכן יעזרו בגיוס כספים חסרים, במחיקת חלקם של החובות ובשיקום המפלגה בטווח המיידי. עם זאת, השאלה המרכזית והעיקרית אותה ראוי היא האם בדרך זו אכן יובטח כי מפלגת העבודה לא תיקלע בתוך שנים ספורות אל אותה מציאות כלכלית קשה ובעייתית?

כאמור, הקשיים הכלכליים האמורים נוצרו כתוצאה מבעיות שונות ומגוונות, שאינן נובעות מעצם בעלותה או החזקתה של המפלגה את הסניפים או כתוצאה מתנאי העסקתם של עובדי המפלגה. הם נוצרו כתוצאה ממצב בו לאורך זמן, ההוצאות שהוציאה המפלגה היו גדולות הרבה יותר מהכנסותיה. עיקר ההוצאות הופנה באופן טבעי על ניהול מערכות הבחירות. על מנהיגי וחברי מפלגת העבודה לבחון ולחפש פתרונות רציניים אשר עונים על הבעיות האמיתיות וכך יועילו לטווח הארוך. להלן שני פתרונות כאלה.

***

פתרון ראשון : צמצום האמצעים להוצאות על תעמולת בחירות

המפלגות ובכלל זה מפלגת העבודה שופכות מידי מערכת בחירות כספים רבים על אמצעי תעמולה שונים הכוללים שידורי טלוויזיה, תליית מודעות, חלוקת פליירים, וחולצות, מדבקות ופלריגים אשר מופצים בכמויות מסחריות לכל עבר. הסכומים הללו עצומים, כאשר כלל לא ברור מהי מידת היעילות שבהם. מעטים צופים בתשדירי הבחירות בטלוויזיה וממילא רוב השיח מתנהל באמצעות אמצעי התקשורת. בסופה של כל מערכת בחירות נזרקת כמות עצומה של אמצעי תעמולה שונים אשר כלל לא מופצים וגם אלו המופצים והנפרסים השפעתם מועטה אם בכלל.

לאור המצב המתואר לעיל, עולה השאלה מדוע המפלגות ממשיכות להוציא כמות עצומה כל כך של כספים על תעמולת הבחירות? ככל הנראה, מדובר במעגל שוטים בו נמצאות רוב המפלגות ובעיקר הגדולות מביניהן. במהלך מערכת הבחירות, מכיוון שמפלגה אחת מוציאה כספים רבים ומפיצה אמצעי תעמולה רבים, השנייה "נלחצת" ודואגת להפיץ יותר וחזור חלילה.

נוכח מצב דברים זה, יהיה זה אך נכון כי מפלגת העבודה תוביל פתרון המגביל את האפשרות של כלל המפלגות להשתמש באמצעי תעמולה שונים במהלך מערכת הבחירות. מפלגת העבודה צריכה ויכולה להוביל שינויי חקיקה בכנסת על פיהם יוגבל השימוש באמצעי תעמולה שונים במסגרת הבחירות. כך למשל, ניתן לאסור את השימוש באמצעי תעמולה דוגמת פוסטרים, פלריגים, מדבקות וחולצות. אפשר גם להגביל ולצמצם משמעותית את שידורי התעמולה, מה שיביא לצמצום ההשקעה בתשדירים עצמם.

מעבר לעניין הכלכלי מדובר בפתרון סוציאל דמוקרטי ראשון במעלה. השימוש המוגבר באמצעי התעמולה בשנים האחרונות, נובע מהשפעות תרבות הצריכה. המפלגות והשיח הפוליטי מצטיין לרעה ברדידות התכנים והרעיונות ובהדגשת עטיפת המוצר והפרסומת. דוגמא מובהקת לכך, הינה "מפלגת הפוסטר" קדימה, אשר ניצחה בבחירות האחרונות, אותה מתגו וליהקו צוות פרסומאים, כאשר מאחוריה ובבסיסה אין דבר או חצי דבר הקשור בעקרונות וברעיונות כלשהם. מצב דברים זה, בו מנוטרל השיח הענייני והרעיוני מסוכן מכל בחינה.

צמצום האפשרות לשימוש באמצעי תעמולה ריקים וחסרי תוכן ופיתוח האפשרות לקידום דיאלוג ערכי ואמיתי בין המפלגות צריכים להיות הבשורה אותה מובילה מפלגת העבודה. כך למשל, ניתן יהיה לקבוע כי כל מפלגה רשאית "לפרסם" את עצמה ואת רעיונותיה באמצעות חוברת עמדות אחת אשר תונפק לציבור הבוחרים ותפוזר בכל בית האב בישראל או לחילופין באמצעות ספר לבוחר אותו תנפיק המדינה. צמצום האפשרות לשימוש באמצעי תעמולה שונים יגביר באופן טבעי את הצורך בפנייה ישירה לציבור באמצעות סיורים, חוגי בית, כנסים רעיוניים, עצרות וניהול פורומים שונים ברשת האינטרנט. שלל הפתרונות הללו, יקדמו את העברת המסרים בצורה עמוקה ורצינית יותר וייצרו חיבור נכון ואמיתי יותר של הנבחרים עם הבוחר הפוטנציאלי.
מעבר לכך, צמצום האפשרות לשימוש באמצעי תעמולה שונים, יפחית את תלות המפלגות בתרומות של אנשי הון המבקשים להבטיח את האינטרסים שלהם באמצעות העברת אותן התרומות. פתרון כזה, גם יגביל את התופעה הנרחבת לה אנו עדים בשנים האחרונות, בו פוליטיקאים רבים ומפלגות שונות משתמשים בדרכים "עוקפות" ובלתי חוקיות לקבלת כספים מגורמים פרטיים.
פתרון כזה מקדם גם תכליות נוספות. כך למשל, יצומצמו משמעותית כמויות הזבל הענקיות, אשר נוצרות מידי מערכת בחירות ואשר יוצרות מפגע סביבתי.
דומה כי במידה ומפלגת העבודה תדע להוביל מהלך כזה מרבית המפלגות, המצויות בפני אותן הבעיות הכלכליות בשנים האחרונות, יצדדו בו.

פתרון נוסף: בחירות למוסדות המפלגה

מפלגת העבודה אמורה להתנהל בצורה דמוקרטית. לשם כך, קיימים מוסדות המפלגה, בהם אמורים חברי המפלגה להשמיע קולם ולהשתתף בהתוויות דרכה של המפלגה. מוסדות המפלגה כוללים את מועצת המחוז ומזכירות המחוז ברמת המחוזות השונים של המפלגה (מחוז ירושלים, מחוז הקיבוצים, מחוז חיפה, מחוז הצפון וכו') וברמה הארצית כוללים הם את ועידת המפלגה, מרכז המפלגה ולשכת המפלגה.

הבחירות האחרונות למוסדות נערכו לפני למעלה מ-5 שנים. נוכח המסורת במפלגה על פיה הבחירות מתנהלות מידי 4 שנים קיים ספק רב בנוגע למידת פעולתם החוקית של חלק ממוסדות המפלגה. חלקם האחר של המוסדות כמעט ואינם פעילים וקיים מרמור גדול מצד המעוניינים לפעול במסגרת המפלגה אשר האפשרות להצטרף למוסדותיה נסגרת בפניהם. מזכ"ל המפלגה מודה בעצמו כי קרוב למחצית מחברי המוסדות אינם רלוונטיים יותר; חלק עזב למפלגת קדימה, חלקם הפסיקו להיות חברי מפלגה, אחרים עברו לעולם שכולו טוב ועוד כהנה וכהנה סיבות....

במצב דברים זה, ברור לכל, כי יש לקיים הבחירות באופן מיידי. משיקולים כאלו ואחרים ומסיבות שונות ומגוונות טרם התקיימו הבחירות ובעתיד הקרוב לא ידוע האם ומתי הן ייערכו.
לקיום הבחירות וחיזוק המוסדות משמעות דמוקרטית ופוליטית חשובה מעין כמוה. אולם מעבר לכך עריכת הבחירות היא מתן דחיפת מרץ רצינית למפלגה. ולכך יש גם משמעות כלכלית רצינית בטווח הקצר ובייחוד לטווח הארוך.

באופן מיידי, בחירות מביאות את המתמודדים לערוך מפקד חברים לטובת בחירתם והשטח מתעורר לחיים. בטווח הארוך, הבחירות יוצרות מומנטום: הן מאפשרות לדם חדש לזרום בעורקים ולצעירים להגיע ולהצטרף לפעילות המפלגה, הן מביאות להגברת הפעילות בשטח, דבר שמקרב צבורים שונים ומגוונים למפלגת העבודה ויביא לחיבורם עם המפלגה ובעתיד אף להצביע לה. כיצד יהיה ניתן ליצור את הגיבוש והרצון להשקיע בקרב חברי המפלגה לקראת הבחירות המוניציפאליות והארציות בקרוב אם לא דרך מתן האפשרות לקחת חלק ולהשפיע??

סיכום

המציאות הכלכלית המורכבת מאלצת את מפלגת העבודה לקדם פיתרונות כואבים. בבחירת הפתרון נכון לקדם פתרון אשר מגשים ככל האפשר את הערכים שאותם מפלגת העבודה מתיימרת להוביל. פעולה למען צמצום השימוש באמצעים במסגרת תעמולת הבחירות כמו גם קיום הבחירות למוסדות הינם פתרונות המתיישבים עם הרצון בשיקום כלכלי והתכלית אותה אמורה מפלגת העבודה לקדם. חזרה לשלטון תעשה אך ורק אם תדע מפלגת העבודה להציב תשובה ברורה, עמוקה, מגובשת רצינית ואיתנה לתרבות הקיטש, הרדידות והעדר החשיבה המעמיקה. חזרה לשלטון תעשה רק אם תדע מפלגת העבודה ליתן החשיבות והמשמעות הראויה לשטח ולפעילים בה ותדע היא לשתף אותם בהובלת הדרך.

אביעד סיני הוא מזכיר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בירושלים.