חסכון בהפרטה? לא ממש.
מאת: ירון דישון :: 2008 / 03 / 6
כתבתו של שוקי שדה, מה-3.3.08 ב"הארץ" – "הכליאה בכלא של לבייב תהיה יקרה בכ-50% לעומת השב"ס" היתה מסמך קצר, בן 5 פסקאות בלבד. שתי הפסקאות האחרונות בכתבה מכילות את תמצית מהותו וכוונתו של משרד האוצר הישראלי בעידן ההפרטות.
א.
"על פי תנאי המכרז, המדינה אמורה לשלם לא.ל.א 220 שקל ביום בעבור כל אסיר, ואולם, תחשיב שהכין בכיר בשב"ס קובע, בין השאר, שעלות שכרם של 18 מפקחים מטעם שב"ס תגדיל את הוצאות המדינה ב-15 שקל ביום בעבור כל אסיר. עלות זו לא הובאה בחשבון כשנחתם המכרז. בנוסף, מתברר כי עלות הכליאה של אסיר במתקן שב"ס ירדה מאז נערך התחשיב המקורי ומגיעה כיום ל-155 שקל ליום - פער של 80 שקל ביום מעלות הכליאה היומית של אסיר בכלא הפרטי".
סקירה עובדתית זו מציגה, לכאורה, איזה מעשה-שטות של פקיד אלמוני במשרד האוצר. אך מלבד העובדה, שכנראה תפתיע רבים ממקטרגי השירות הציבורי, שעלות הכליאה בשב"ס יורדת, מעניינת יותר העובדה שעלות שכרם של 18 המפקחים על בית-הסוהר הפרטי כלל לא נלקחה בחשבון. עובדה זו מעניינת במיוחד כיוון שכבר בעת חקיקת החוק שאפשר את הקמתו של בית הסוהר הפרטי, היו כאלה (ביניהם חברינו עו"ד וסרמן) שטענו כי המדינה מפקירה את אסיריה לחסדי גוף פרטי. תגובת משרדי הממשלה לא איחרה לבוא: "במשרד לביטחון פנים שבים ומדגישים כי בית הכלא הפרטי יהיה נתון לפיקוח שב"ס, שאף ישמור בידיו חלק מהסמכויות החיוניות" ("הארץ", 25/03/2004).
אז מה קרה במשרד האוצר ובמשרד לביטחון פנים? איך קרה שלמרות שחזרו והבטיחו שהשב"ס יפקח על פעילותו של בית הסוהר הפרטי, "שכחו" לתקצב את עלות הפיקוח? האם יתכן שלא מדובר בטעות? הרי חשבי משרד האוצר ידעו גם אז שבמידה וייקחו בחשבון את עלות הפיקוח, יתברר המכרז כבלתי-כדאי. האם משרד האוצר מוכן לשלם יותר מהכסף שלנו, רק כדי להעביר גוף ציבורי (והרבה כסף) לידיים פרטיות?
ב.
"מקור במשרד האוצר אמר בתגובה: 'התחשיב של משרד האוצר לא הסתמך על ספר התקציב, אלא נעשה מנקודת מבטו של הזכיין'. 'בלי להסכים לניתוח שהוצג, יש לומר שהמטרה היא לא חיסכון כספי, אלא שיפור תנאי האסירים'"..
שלוש השורות האחרונות של הכתבה מציגות בפשטות את התשובה הכנה והאמיתית של משרד האוצר. לפי אותו מקור במשרד האוצר, התחשיב שנעשה על הקמתו של בית הסוהר הפרטי היה "מנקודת ראותו של הזכיין", כלומר משרד האוצר עסק רק בכמה ישלם ובעיקר בכמה ירוויח הזכיין, וזנח את השאלה כמה זה יעלה לנו, לציבור. ויותר מכך, משרד האוצר חושף ששמירת האוצר היא כלל לא מטרתו העיקרית - אם באמת רצה משרד האוצר "לשפר את תנאי האסירים" היה פשוט מעביר יותר כסף לשב"ס. למעשה, מודה אותו בכיר במשרד שכאשר מתחילים בהליך של הפרטה, חסכון בכסף הוא כלל לא השיקול העיקרי. אך האם זה לא הטיעון שבשמו פונים מלכתחילה להפרטה?!
ג.
ומה למדינה יש לומר על כל העניין?
"המדינה מסרבת, בטענה של סודיות מסחרית, לחשוף את התחשיב שעל פיו נכתב המכרז".
כלום. זה סוד.
ירון דישון הוא סטודנט שנה ב' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, חבר בקבוצת "סטודנטים למען צדק חברתי" וביסו"ד.
הידעת שראשי התיבות א.ל.א משמעותם "אזרחים למען אזרחים"? כנראה ש"לבייב אחזקות" לא נשמע טוב, מריח מגוויות נרקבות של קונגולזים במכרות יהלומים.
ביזיון!!!
אני בספק עם העברת סמכויות ענישה לגוף פרטי ישפר את תנאי האסירים.
לבייב צריך לעשות קצת כסף על חשבון האסירים, מה שינתב חלק נכבד מהכסף שיועד לאסירים, לכיסו הפרטי... אולי זה יהיה אותו פער של 80 ש"ח לאסיר ליום? אולי אפילו יותר?
בכל מקרה האינטרס של לבייב הוא כלכלי בראש ובראשונה ותנאי האסירים לא יבואו על חשבון הרווח הפרטי שלו. אני בספק אם היה לוקח את הפרוייקט על עצמו לו היה חושב שיפסיד ממנו...
מעבר לכך, מה עם תחזוק הכלא? אני תוהה מה יהיו תנאיהם של השכירים אשר יעבדו בכלא הפרטי...
פשוט ביזיון!
