מה לנערה מאלון מורה ולשרת החוץ של שוויץ

מאת: נמרוד זליגמן  ::  2008 / 03 / 20

שני פרסומים לכדו את עיני השבוע. הראשון, צביה שריאל, נערה תושבת אלון מורה שזוכתה מחמת הספק לאחר שלא הכירה בסמכות בית המשפט הישראלי מטעמי דת.
הסיפור השני, מספר על מישלין קלמן-ריי, שרת החוץ של שוויץ, שחתמה על הסכם אספקת גז עם איראן.

לכאורה שני הפרסומים מובאים מתוך שני קהלים שבויים. מצד אחד, נהוג לומר שאנשי יש"ע, הם הציונים האמיתיים וממשיכיהם הטבעיים של הרצל ובן גוריון. מאידך נהוג אף לטעון, כי השווייצרים, רודפי שלום, ומחויבים עוד מקדמת דנא לרדיפת השלום והשכנתו עלי אדמות.

צביה שריאל, נעצרה בהיותה בת 18 על שתקפה חקלאי פלסטיני בסמוך לישובה, היא שוחררה באותו יום בערבות לביתה, אך לא הסכימה לקבל את סמכות בית המשפט לעצור אותה ולכן אף לא הסכימה לתנאי שחרורה.
השבוע, לאחר שנכלאה ל-3 חודשים מיותרים, בית המשפט זיכה אותה מחמת הספק. עדויות הפלסטינים במשפטה לא הוכיחו את הקשר שלה לאירוע המדובר.

צביה שריאל, מלכתחילה לא הכירה במדינה כבעלת הזכות להביא אותה לדין ולמשפט צדק. רבים מהציונות הדתית קובלים על הכליאה הממושכת של צביה בטענה שהיא זכאית. שלילת דמותה המדינית והמשפטית של המדינה אכן גררה יחס נוקשה.
דרישתה של צביה להישפט בפני דיינים בבית דין רבני, שמה סימן שאלה גדול על הזיקה של הציונות הדתית למדינת ישראל הריבונית. התמיכה הרחבה בעיתונות הדתית בסגנון "כולנו תאומי צביה", מבשרת רעות. זוהי לא ציונות במובן הריבוני, אלא שוב הרצון לקדם מדינת הלכה יהודית בא"י. זוהי לא ציונות במובן "בית לאומי לעם היהודי, בארץ ישראל, במשפט העמים", כפי שהגדיר אותו הרצל בבאזל, שוויץ. תומכי צביה רוצים כי משפט העמים בטל יבוטל בארעא ד'ישראל. הן במובן החוק הבינלאומי והן במובן הדמוקרטיה הישראלית.

וחזרה לבאזל. שוויץ לא לקחה חלק באופן פעיל במלחמות מאז שכבש הקיסר הצרפתי נפוליאון את שטחה ב-1803. "הנטראליות" הזו עמדה בספק בתקופת שתי המלחמות הגדולות במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1934, שנה אחרי שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, חוקקה שוויץ את חוק הבנקאות שקבע את הסודיות הבנקאית כעקרון כלכלי בסיסי. שוויץ לא נפגעה כשאר אירופה בתקופת המלחמה והון רב של קורבנות יהודים זרם אליה לכל אורך תקופת המלחמה, בין השאר בצורת מטילי זהב. למוטב לציין כי רובו של ההון הופקד ע"י גרמניה הנאצית כחלק מהלבנת ההון הרב שגזלה מקרבנות השואה במהלך מלחמת העולם.

מישלין קלמן-ריי, שרת החוץ הנוכחית של שוויץ, חתמה השבוע על הסכם לרכישת גז טבעי מאיראן. קלמן-ריי, שכיהנה כנשיאה עד ינואר האחרון, נתפסה בעבר בקלקלתה כאשר רצתה לארח כנס "על התפיסות השונות של השואה". מחליפה, פסקל קושפין, התנגד בשעתו להסדר עם ניצולי השואה.
לאחרונה, הנהיגה קלמן-ריי את הצטרפותה של שווייץ לגינוי ישראל בוועדת זכויות האדם באו"ם.

ההסכם, ששוויו מוערך בעשרות מיליארדי אירו, מסמל את התקרבותה של שוויץ לאיראן, ולמעשה נוגד את תפיסת החרם הכלכלי שמובילה ארה"ב. ההסכם ככל הידוע, הינו בילטראלי. ולמרות שהן שוויץ (מאז 2002) והן איראן (מאז 1945) מחויבות לאו"ם, הוא עוקף את הרוח הכללית של העולם החופשי. איראן מרוויחה אשראי בינלאומי ותזרים מזומנים. שוויץ מצידה מגוונת את מקורות האנרגיה שלה וממשיכה במצוותה לשמר את המבנה החברתי-כלכלי של משטרים חשוכים. השלטון הנוכחי של איראן, מבטיח להמשיך ולהיות אבן נגף לדמוקרטיה הכלל עולמית, ופטרון לשלהוב הסכסוך הפלסטיני-ישראלי.