ויסות הון מתקבל על הדעת
מאת: רן רביב :: 2008 / 10 / 4
השנה החולפת תיזכר כשנה בה התחיל להתפוגג רעיון 'השוק החופשי' מהעולם. החריקות הצורמות שליוו את המנגנון, זזו כעת לקדמת הבמה. ניכר, כי המשברים הפיננסים הפסיקו להיות בעייתם של אינדונזים או רוסים, אשר עסוקים במעבר מדיכוי תחת המשטר הסובייטי לדיכוי של מאפיונרים. בתקופה האחרונה, המשברים עברו לכותל המערבי של העולם הנאור, כפי הגדיר אותו מושג 'השוק החופשי' "הוול סטריט".
מושג 'השוק החופשי', תחתיו נוהלה הכלכלה העולמית במאתיים השנים האחרונות, הסתיר למעשה תהליך בו עברה השליטה במנגנונים החברתיים הבסיסיים של: עבודה אדמה והון, מאליטה לאליטה. אלא שהאליטה שהסתתרה תחת מושג 'השוק החופשי', הסירה במסגרת השליטה שלה את כל מנגנוני הויסות הכלכליים-חברתיים שאפיינו את החברה האנושית לאורך ההיסטוריה.
השנה שחלפה בישראל ובעולם כולו, מתאפיינת בהתערבות המאסיבית של ממשלות בשוק ההון, עד כדי הפיכתן במהלך חודש ספטמבר, לשחקן המרכזי. ממש כמו בארה"ב.
בישראל המהלך משובב נפש במיוחד, משום שקדמו להתערבות המאסיבית של הבנק המרכזי, הכרזות שצעד כזה מיותר ומזיק, והוא הדבר שאסור לעשות. אחרי כן נעשתה התערבות קטנה ואחרי כן השקיע בנק ישראל את עצמו בשוק ההון כדי לעצור את התדרדרות שער הדולר.
את מהלך ההתערבות הוביל נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שלכבודו בוטלה רצועת האלכסון באופן רשמי, זאת לאחר שכבר למעשה עוקרה מתוכן עוד קודם לכן. רצועת האלכסון הינה מנגנון שפותח בראשית שנות התשעים כדי לייצב את המסחר בשער המטבע ולספק הגנה של הממשלה מפני ספקולציות פיננסיות. העיקרון המכונן שלה היה שהממשלה דרך הבנק המרכזי ערבה ליציבות שער המטבע, ובעיקר לאופן השינוי בשער זה. ומצד שני היא הקפידה שלא להתערב במסחר השוטף, אלא רק לקבוע לו גבולות גזרה. חריגה מגבולות גזרה אלו, חייבו התערבות בקניה או מכירה של מטבע על ידי הבנק המרכזי. שער המטבע יכול היה להשתנות, כמשתמע משם המנגנון, הוא אלכסוני. אלא שהשינוי לא נעשה בתנודות חדות עליהן ניתן לעשות רווח ספקולטיבי, אלא במתינות כנגזרת מיחסי הכוח בין המשקים והמטבעות השונים.
מנגנון רצועת האלכסון שיקף את המחויבות של המדינה להבטחת יציבות שער המטבע, והגנה עליו מפני מסחר ספקולטיבי. מרגע שהתבססה, הפכה רצועת האלכסון למטרה של אלו ששאפו לפרקה בדיוק בשל סיבה זו. יציבות שער המטבע ובמיוחד ערבות מדינה ליציבות זו, נגדה את האינטרסים שלהם. 'הרצועה' הייתה השדה בו נערכו שני מאבקים פוליטיים: באמצע שנות התשעים בין נגיד בנק ישראל יעקב פרנקל ורה"מ בנימין נתניהו לשר האוצר מרידור, ובראשית שנות האלפיים בין שר האוצר סילבן שלום לנגיד קליין.
תוך כדי מאבקים אלו, פורק מנגנון זה מהכלים האפקטיביים שלו, וכאמור בראשית כהונתו של פרנקל הוכרז פירוקו באופן רשמי.
הרקע למאבקים אלו נח בהסכמי ברטון וודס. אלו היו הפירות של קיינס, תחילתם באמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת, ופירוקם בין 1971 ל-1973.
המהלך המהוסס של המימסד הישראלי לווה בתביעה שעדיין לא נשמעה כמוה במחוזותינו. תביעתם של עיני ברוש והשר אלי ישי למסות את סחר המטבע. תביעה זו מצטרפת לקמפיין בין לאומי רב שנים, הנקרא על שם הוגו, מס טוֹבין.
המעורבות המאוחרת מידי, והקטנה מידי, של בנק ישראל, באה בתואנה של עקרונות כלכליים קדושים של 'אי התערבות' ו'שוק חופשי'. עקרונות אלו ננטשו כ'כלי אין חפץ בו' על ידי הממסד הכלכלי האמריקאי, והבהירו את מופרכות האופן בו השתמשו בהם במחוזותינו. ניתן לשים לב במיוחד, עד כמה טענות אלו משמשות אידיאולוגיה כדי להצדיק מדיניות הנגזרת לא מעקרונות כאלו או אחרים אלא מאינטרסים.
לא נותר אלא לאחל לקובעי המדיניות הכלכלית, שילמדו מניסיונם ומניסיון עמיתיהם. ניסיון זה מצביע על כך שרק מנגנוני ויסות המבוססים על כוחו של הבנק המרכזי ושל המדינה יכולים לעמוד מול הכוחות הספקולטיביים. כשהם מחוסרי רסן, הם יכולים להפיל גם את הכלכלה החזקה והיהירה בעולם.
תודה על מאמר חשוב.
נקודה שראויה להדגשה נוספת:
מרכיב ההימור שקיים בשוק המטבע הזר מודגש כאן, אבל הימור על השקל הוא די בטוח. זה פוגע אנושות במנוע הצמיחה - שהוא הייצוא.
ההתערבות של בנק ישראל איננה רק קטנה מדי ומאוחרת מדי, היא מכילה בתוכה גם מרכיב של "גול עצמי". כשבנק ישראל קונה מטבע זר ומוכר שקלים במנות קבועות ומודיע מראש על מועדי הקנייה\מכירה, הוא מעקר את גורם ההפתעה, או במילים אחרות את הסיכון שייקחו על עצמם ספקולנטים. אם הקנייה היתה במועדים אקראיים, הספקולנטים היו חייבים להיזהר הרבה יותר, השוק היה עבורם הרבה יותר בלתי-צפוי ולכן גם מסוכן יותר.
במצב הקיים אפשר להמר על השקל בביטחון מתוך וודאות שלא ייפול. כאשר הנגיד מוכר שקלים ומודיע מראש מתי יעשה זאת, הוא בעצם משחק לידי הספקולנטים שמהמרים על השקל.
מצד שני הנגיד גם מעלה ריבית - כלומר הוא מוכר את אותם שקלים יותר ביוקר ומפסיד עליהם יותר מטבע זר. בשלב די מוקדם הוא "ייאלץ" להפסיק, ואנחנו ניתקע עם ייצוא שאיננו בר-תחרות, ועם ייבוא שמתחרה בהצלחה בייצור מקומי המאופיין בעלויות שקליות גבוהות.
רעיון השוק החופשי לא התפוגג אלא האמונה שמה שקיים במישטר הקפיטליסטי היום הוא שוק חופשי. ההתקפות שסוציאל דמוקרטים מתקיפים את השוק החופשי, הם טעות; הן טקטית והן עניינית. מותר לסוציאליסט להסכים לרעיון של השוק החופשי ואפילו רצוי. לא יתכן היום שוק חופשי עם קשר אימננטי הון שלטון וגודלם של התאגידים. במקום לתקוף את הימין על שהוא מייצג שוק נשלט, מתקיפים את הרעיון של השוק החופשי. נא להתקיף את תמיכת הימין בשוק נשלט. בשביל שוק חופשי צריך כל תאגיד ענק להתפרק ל100 חברות קטנות יותר לפחות.
Shalom haverim, shem sheli Jorge , ani gar beMexico hamiflagle Partido Socialdemocrata beMexico, ani jafetz bekersher athem al-pi mail.
Lehitraoth veShannah Tova umetuva
Jorge
חורחה שלום
לא השארת דואל
אתה יכול לכתוב לי ונראה איזה קשר ניתן ליצור
רן
איציק שלום
וחג שמח
הרעיון שהתאגידים הם כשל של של השוק החופשי, הוא אבן יסוד בהגות הניאו ליברלית, שכבר לא יכלה להסתיר את המציאות שהתעצבה החל מאמצע המאה התשע עשרה אם לא פני כן. השוק החופשי, שבשמו תבעו מהמדינה להסיר את ידיה ולתת לעשות למעשה כולל בתוכו מראשית תדרכו את התופעה הזו של גופי ענק ההופכים אותו לצחוק.
השאלה היא האם אחרי יותר ממאה וחמישים שנה של אותו כשל מקרי החוזר על עצמו, אפשר להפסיק להאשים את העם על כך שהוא נותן לתאגידים להיווצר ולשלוט, ולהמשיך לבקר את השיטה היוצרת ומטפחת אותם.
לחזור על קלישאות הכשלים של השוק, מכך לא נתקדם. אין שוק חופשי שאינו נשלט על ידי מישהו, השאלה היא מי זה?
רן
