כבוד השפה היצרנית

מאת: עזרא דלומי  ::  2008 / 10 / 2

זו תמצית הגיונו של הקפיטליזם: להפוך כל דבר לביזנס המשיא רווחים. כך הופך הספורט לביזנס, התרבות לביזנס, והלימודים לביזנס. אין עוד "הדבר כשלעצמו" – ספורט בשביל תרבות הגוף, תרבות להעשרת הנפש, לימודים להרחבת הדעת – "הדבר" הוא רלוונטי לפי שורת הרווח שהוא מותיר אחריו – למנהלים, ובעיקר לבעלים. רווח גדול עושה "דבר" לחשוב; רווח קטן מצביע על כך שה"דבר" זניח. המטרה הפכה לאמצעי, הכל בשירות "הביז".

זה נכון גם לעולם הפיננסי. הבנק המספק רווח לבעליו, הוקם כדי לשרת את המגזר היצרני, "לייעל" את תהליך הזרמת ההון וההון החוזר. הוא קם כאמצעי בשירות המערכת היצרנית, לא רק כמטרה לעצמה; כך גם חברות הביטוח; כך קרנות הפנסיה. הן נועדו לבטח את רכושנו ואת עתידנו; הן קמו כדי לתת שירות.

לתת שירות, אין פירושו להפסיד, אין פירושו לחיות בשוליים. זהו "ביזנס", שנועד לאפשר ל"עולם המעשי" להתפתח, לייצר, לגדול, להתקדם. הוא נועד לסייע לו ולהנות ממנו, לא למצוץ את לשדו. לא להכריעו. הוא אמצעי לתכלית אחרת, לא מטרה לעצמה.

נראה שאנחנו מצויים בשלב ההשתלטות הסופית של "האמצעים" על "המטרות". "האמצעים" כבשו את התודעה, כלומר את השפה. שפת הפיננסים השתלטה על שפת הייצור.

"מנופים" אינם עוד רק מכשירים - מנוע ומבנה ממתכת - המרימים משאות כבדים באתרי בנייה, מנופים הם גם "מנופים פיננסיים", אותם סכומי כסף המשמשים בטוחה להלוואה שעל גבה ניתנת או נלקחת עוד הלוואה ועוד הלוואה, כשבדרך מקוזזות העמלות הידועות. זהו "מנוף" ההופך דולר לאלף דולר בהקשת מקלדת.

"מוצרים" אינם עוד רק דברים הניתנים למראה, מגע או מישוש, המהווים חלק מצרכינו היומיומיים; מוצרים הם גם "מוצרים פיננסיים", "סטרקצ'רים", ניירות ערך, מניות ועוד כיו"ב. רוב התכלית שלהם היא עשיית קופה מְלא כלום, תוך הפיכת האזרח למהמר בעל כורחו. כך, במקרה של הימור לא מוצלח, הוא עלול לגלות שאין לו קרן פנסיה ושעתידו לוט בערפל.

"מכשירים עתידיים" אינם רק כלי עבודה או מכונות הנמצאים בתהליך פיתוח, אלא כלי הימור הבנויים על ציפיות לתנודות בשוקי הסחורות. "מעו"ף" איננו השראה, או יכולת לצפות למרחוק; "מעו"ף", הוא "מכשירים עתידיים ופיננסיים".

וישנן גם "גדיש", "קמה", "תמר" ו"אילנות", שאינן שייכות לשום חג אסיף, כולן קרנות פיננסיות ששאלו-גנבו שם יצרני ועטו אותו על עצמן בתהליך שבו משתלט הטפיל על מקור היניקה שלו ומכריעו. וכך, ככל שנמחקה מן התודעה החקלאות המעשית, כן צמחה "החקלאות הפיננסית" הווירטואלית.

לקראת השנה החדשה, בימים שה"וול סטריט" עושה את חשבון הנפש שלו, ניכר ספק אם יהיה שם מהפך ממשי. כדאי לדעת שאירועים טראומתיים, על כל הטרגיות שבהם, יכולים לשמש מנוף לשינוי התודעה. אנשים מגלים את הסתירה בין העולם הריאלי לעולם "המומצא". קלונם של היהירים שהבטיחו שהם יודעי כל, נחשף לבסוף. זו ההזדמנות להכות על ברזל התהיות בעודו חם. בתהליך הזה, אסור לשכוח את השפה. יש להשיב לשפה היצרנית את כבודה, זהו חלק מן המאבק על התודעה.