המדריך למחנאות או: איך לא לצאת מהבית ולא להירטב?
מאת: נמרוד זליגמן :: 2009 / 03 / 25
ההכרעה בוועידת מפלגת העבודה על כניסה לממשלת הימין ובהרכבה החדש: ליכוד-ש"ס-ישראל ביתנו-עבודה-הבית היהודי. מעלה דיון במחנה הסוציאל-דמוקרטי של מפלגת העבודה.
נתחיל במחשבה אשר עולה כמעט באופן מיידי. יש בה דרור אך גם מורכבות:
האם כדאי ליזום קריאה מפורשת לח"כים המתנגדים שלא לקבל את הכרעת הועידה?
מה אומרת אי קבלת הכרעת הוועידה?
יולי תמיר אמרה הבוקר בגל"צ שברוורמן ודניאל בן סימון יישרו קו עם ברק. ושהיא איננה מתכוון להיות חלק מממשלת הימין החדש.
לגבי פרץ, שלי, פינס היא אומרת שהם בודקים את דרכם בנפרד.
כך גם כבל שעדיין משרת כמזכ"ל המפלגה בפועל.
צריך לזכור כי אלו אינם מחנה. למעשה חולשתם בכך שלא הצליחו להחזיק את פרץ בתפקידו כראש המפלגה, במסגרת המאבקים הפנימיים.
פרישה / אנרכיה במפלגה?
ישנם מוסדות במפלגת העבודה, אפשר לא ליישר איתם קו. אבל צריך לייצר פתרון דמוקרטי חלופי. כלומר, הישארות במפלגה אבל אי לקיחת תיקים. יולי דיברה בזכות קיום מפלגה בעלת אג'נדת שמאל ובזכות נטישת ברק את הרעיון. היא לא מוכנה לדבר על קדימה כנושאת המאבקים המדיניים והחברתיים של השמאל.
המטרה של כל הדיון הזה צריכה להיות מיצוב כוח סוציאל-דמוקרטי במפלגת העבודה , זו גם הייתה המטרה שהוצבה בהתנגדות לכניסה לקואליציה תחת נתניהו.
לאן כל זה מוביל?
שלי מקבלת את הכרעת המפלגה. ומסמנת את הפעילות מתוך המפלגה לכל שוחריה.
ולכן השאלה היא לגבי איך עושים מתוך המפלגה אופוזיציה פנים מפלגתית.
כלומר, איך בונים את המחנה החדש.
המחנה הזה צריך ראש, בינתיים פרץ עוד שותק. אבל הוא המועמד הרלוונטי ביותר לטעמי. (גם יולי כבר דיברה על הובלה בעבר, ושלי כמרואיינת ב"פגוש את העיתונות" לפני מס' חודשים דיברה על זה בלשון עתיד רחוק.)
בפרלמנטים ברחבי העולם מקובל שאופוזיציה יוצרת ממשלת צללים - ותוכנה: מדיניות חלופית לממשלה המכהנת ולמדיניותה.
אני חושב שיש לקרוא לאג'נדה החדשה: "ממשלת הזרקור".
להבנתי, שוחרי המחנה הסוציאל-דמוקרטי במפלגה צריכים לקדם דרך כפולה: קודם כל יש לבסס מדיניות מחדשת, ולטפל ב: תקציב המדינה, חוק ההסדרים, הורדת מע"מ על ירקות ופירות, הסכמי סחר עם המזרח הרחוק, עידוד התעשייה, עידוד מתן הלוואות מן הבנקים, הצרת אפיקי ההשקעה בספקולציות והון סיכון של הציבור (כולל קרנות פנסיה) וכו'.
שנית, יש לקדם חקיקה חברתית. ולזכור שיש לה מתנגדים בקואליציה, אך גם תומכים. היא מייצרת משמעות כפולה - בלימת החקיקה ע"י ממשלת נתניהו מסמלת את הבעייתיות של קואליציה זו ומאידך גם את התקווה שיש במחנה החברתי.
אבל כדי לתת לסדר היום של ממשלת הזרקור החדשה את התוכן האמיתי שלה, היא צריכה מנהיגות.
על עמיר פרץ לסמן את הכיוון. רק תחתיו חברי מחנה המתנגדים ייעשו לבעלי השפעה.
דברים חשובים.
אבל ראשית צריך לצאת בקריאה למתנגדים להתפלג, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.
אני חושב שקודם כל צריך להחליט על אי הצטרפות לממשלה הזאת ולקואליציה הזאת בצורה מוחלטת ובלתי מותנית.
העם אמר את דברו, הועידה אמרה את דברה, ועכשיו תורנו לומר בפראפרזה על ג' ב' שאו: כשעושים את זה בחינם זה כבר לא המקצוע זאת מחלה.
קצת על ספינות שטובעות.
משירותי הצבאי בחיל-הים אני יכול לומר לכם, שההנחיה הגורפת היא, שאם ספינה טובעת, והחורים גדולים מדי, רצוי ואף חובה לנטוש אותה.
נראה לי שגם אין ויכוח, שבית לא עוזבים - אלא אם כן הוא נשרף, או שהיסודות רקובים, או שאבא ואמא כבר לא רוצים את הילדים...
ובלי כל הפראפראזות - די. באמת די. יש גבול לכמות הצפרדעים שאפשר לבלוע. אם להיתלות באילן הגולדמן, נראה ששכחנו לגמרי את ההבט האוטופיסטי של חיינו.
ולא חייבים להתייחס אל המצב הזה כאל משבר גדול מדי. אמנם, הפסדנו חצי שנה של עבודה, אבל אם נתחיל היום לבנות תנועה, כמו שכבר למדנו לעשות (עם כוח לעובדים), נוכל להגיע לבחירות הבאות עם אלטרנטיבה רצינית ביד.
לא צריך לרוץ היום לרשום מפלגה, אבל אפשר להתחיל לעבוד. ואם איתן כבל צודק לגבי כמות הטלפונים של מי שמבקשים לעזוב את המפלגה, גם יהיו מנדטים. ויהיו גם שמות מפורסמים. אבל לא צריך לחכות להם. כרגע הם רק מזיקים.
אני נוטה להסכים חלקית עם רועי. אי אפשר לבלוע עוד צפרדעים. אך אי אפשר ליצור את הפלטפורמה לבד. לכן כרגע אני נוטה להצטרפות לתי"מ. זה כמעט אפס אבל בכל זאת קצת יותר מאפס.
אני מסכים עם יואב אני חושב שצריך ללחוץ על הח"כים לפרוש יחד מן המפלגה ולהקים סיעה חדשה שתתחבר עם התנועה הירוקה מימד כגב חיצוני.זה לא עניין של בליעת צפרדעים כן או לא אלא הערכה של האפקטיביות של בליעתם; האם קידמנו את הרעיונות אותם באנו לקדם או שקידמנו רק את הרעיונות האחרים. כדי לצבור כוח צריך לפעמים לממש את האיום ולהראות שצריך להתחשב בך.
כפי שהגבתי גם בעבודה שחורה,
ההגיון להמשיך עם מפלגת העבודה הוא אותו ההגיון שבגללו מפלגת העבודה בקואליציה, להשפיע מבפנים.
מרוב שרצנו פנימה לא שמנו לב את מי חיזקנו - את ביבי!
הגיע הזמן להוציא את הכוחות הטובים שיש במפלגת העבודה. אני לא מתכוון החכים, אף אחד מהם לא ראוי, אלא השטח, תא אופק, המשמרת הצעירה הירושלמית, יסו"ד וכו' למפלגה אחרת, הציבור יתגייס למסגרת שהיא לא מפלגת העבודה, לרעה החולה הזאת אין סיבה להצטרף, לכן לא הצלחנו לגייס אנשים ולשנות, צדקו אלה שלא הצטרפו זה רק גרם נזק לאפשרות להיות אלטרנטיבה אמיתית, וחבל.
נמרוד זליגמן מפרט את הנושאים בהם צריך לטפל:
"ולטפל ב: תקציב המדינה, חוק ההסדרים, הורדת מע"מ על ירקות ופירות, הסכמי סחר עם המזרח הרחוק, עידוד התעשייה, עידוד מתן הלוואות מן הבנקים, הצרת אפיקי ההשקעה בספקולציות והון סיכון של הציבור (כולל קרנות פנסיה) וכו'".
אלו נושאים חשובים אך הם לא הבסיס של תנועה סוציאל דמוקראטית. הבסיס של תנועה סוציאל דמוקרטית הם האיגודים המקצועיים. נציגים של אגודים אלו היו הבסיס העיקרי שהביא לנצחונו של ברק בועידת מפלגת העבודה. לכן החלק שמכנה עצמו סוצאל דמוקרטי במפלגת העבודה, צריך לדחוף לפעולות שמטרתן בטווח הבינוני היא רפורמה מקפת בהסתדרות -דמוקרטיזציה עמוקה שלה שלצערי איננה יכולה להתרחש ללא חיסול הקשר הישיר למפלגות. לכן המטרות הגדולות הראשונות שלהם צריכות להיות:
א. שינוי החוק להתארגנות במקומות העבודה, מה שיהווה התנגשות חזיתית בעופר עייני.
ב. מתקפה מאסיבית להפיכת עובדי מיקור החוץ במשרדי ממשלה לעובדים של המישרדים. הסבר קצר:
גיוס קב"ט לכל סניף והפיכת עובדי חברות השמירה לעובדי הסניף.
מינוי אחראי נקיון וגיוס עובדי נקיון שיהיו עובדי הסניף. אם צריך שינוי בהסכמים הקיבוציים- לבצע אותם (חלק מהעבודות יתבצעו בערב או אחרי שעות העבודה הרגילות).
נושא ב' הוא הנושא שצריך להתחיל איתו והוא מאד כבד ומי שיצליח בו ישתלט על האג'נדה הסוציאל דמוקראטית. הנושאים האחרים שציינת הם חשובים וצריך לעסור בהם אך הם נושאים שאינם בונים תשתית אנושית לכוח סוציאל דמוקרטי.
א.
