מי באמת נפגע מהמשבר הכלכלי?
מאת: יונתן ברזילי :: 2009 / 03 / 29
--------------------------------------------------------------------------------
חברי יסו"ד משתתפים בצערם של דייגו שירטה ומשפחתו,
חבר מרכזי ב'כוח לעובדים', ממנהיגי המאבק באגף הלוגיסטיקה ב'קסטרו',
על מות בנו סימון.
שלא תדעו עוד צער.
--------------------------------------------------------------------------------
"דה מרקר" , המוסף הכלכלי של עיתון השמאל הכי ימני בישראל, ממשיך בקו אשר שבו פצח לפני כמה חודשים, אשר "חושף את "הנפגעים האמיתיים" מהמשבר הכלכלי - מי אם לא המעמדות הגבוהים.
בשבועות האחרונים פרסם המוסף, טור של איש היי-טק מובטל, בו התלונן על הצורך לנסוע באוטובוס כמו שאר פשוטי העם ועל עוד כמה צרות מכמירות לב. טור שלצידו כותרות בהן הכריז עורך המוסף כי "המקצוע הכי מסוכן הוא מנכ"ל" (באמת? מה עם מפעיל מנוף? מסלק חומרים מסוכנים? מפרק עופות במפעל "עוף העמק"?).
לאחרונה, מרח המוסף בראש השער שלו ביום שישי האחרון כותרת, "תושבי גוש דן נפגעים מהמיתון יותר מכולם". כותרת המשנה דיווחה על המספרים העגומים: מספר דורשי העבודה בגוש דן עלה בממוצע ב – 25%, בעוד שבשאר חלקי הארץ העליה היא רק של 16%. הסיבה, לפי הכתבה, היא המשבר בהיי-טק. לכתבה מצורפת טבלה, תחת הכותרת "האבטליון העליון", אשר מראה כמה ערים עשירות (קיסריה, רמת השרון, רעננה ותל אביב), אשר אחוזי האבטלה בהן עלו בצורה ניכרת (וככל שהעיר עשירה יותר אחוזי האבטלה עלו יותר), ואת אופקים, עיירה שידועה כענייה ומוכת אבטלה, שבה דווקא ירד מספר מבקשי העבודה.
לכאורה, זהו חזון אחרית הימים. לפיו המשבר הוא אות משמים, אשר בא לאזן את אחוזי התעסוקה. "היד הנעלמה" של המשבר, שוויונית וחברתית כאחד, פוגעת בעשירים ומיטיבה עם העניים, או לפחות פוגעת באחרונים הרבה פחות. נראה שעכשיו, מי שיש לרחם עליו הוא לא העובדים הבכיינים מהפריפריה, אלא דווקא בני המעמד הבינוני-גבוה מגוש דן, אשר מפוטרים כפטריות אחרי גשם חומצי.
כמובן שמצג זה שמציג המוסף, אמור להביא אותנו למסקנה הניאו-ליברלית שרוב הכתבות באותו מוסף גוררות אותנו אליה. מי שנפגעים הרי אינם המוחלשים והמודרים, אלא הם תושבי המרכז הגיאוגרפי והחברתי. לכן לא פעולות לקידום שוויון וצמצום פערים הן שנחוצות, אלא חילוץ למי ש"מושכים את העגלה". אין להעלות את שכר המינימום ולשפר את אכיפתו, לתמוך בהתארגנויות עובדים, להגן על חסכונות ולהגדיל את הזכאות לדמי אבטלה. יש לערוב לטייקונים, לקצץ במס חברות ולפתוח תורים נפרדים בלשכת האבטלה למנכ"לים ואנשי היי-טק. כי בסופו של דבר, למרות כל הידוע לנו, מי שבאמת נפגע ממשברים כלכליים הוא החזקים.
הכצעקתה?
האמת, כמובן, שונה בתכלית. בניגוד למה ש"דה מרקר" רוצה שנחשוב, יש כמה סיבות מאד טובות, שלא עולות באותו קנה מידה עם האידיאולוגיה הכלכלית שלו, לפערי הגידול באבטלה בין המרכז לפריפריה. הראשונה היא, שבפריפריה, לאחוזי האבטלה אין כ"כ לאן לרדת. אחוזי מבקשי העבודה בפריפריה גבוהים באופן מובהק סטטיסטית מאלו במרכז. לכן, כשיש משבר, רבים במרכז מאבדים את משרתם, בעוד שמקביליהם בפריפריה אינם יכולים לאבד את עבודתם, שכן אין להם אחת כזאת.
לסיבה זו דווקא יש התייחסות בכתבה, אך היא מאד מוגבלת וחד-מימדית. היא כוללת בדיוק שורה אחת, שמציינת את עובדת היות אחוזי האבטלה הכלליים יותר גבוהים בפריפריה מאשר באזור המרכז, ללא כל ניתוח או פירוט. כמו כן, השורה הזו מסתתרת בהמשך המאמר בעמוד 15 (המקום אליו רוב הקוראים לא מגיעים), ולא בשער.
הסיבה השנייה הינה סיבה סטטיסטית. הצגת הנתונים היא מטעה, שכן, בישובים עם אחוז אבטלה נמוך יותר, אותה עליית אחוזי אבטלה תיראה הרבה יותר דרמטית. לדוגמה (הקצנתי את המספרים בכוונה, כדי לחדד את הפער, אבל העיקרון תקף ממילא), אם ברמת השרון היו לפני המשבר 2 אחוזי אבטלה, ונרשמה תוספת של אחוז אחד מתושבי רמת השרון למעגל האבטלה, כלומר ישנם כרגע 3 אחוזי מובטלים, אז העלייה היא של 50% באחוזי האבטלה (3 הוא 150% מ 2). על פי אותו העיקרון, אם באופקים היו לפני המשבר 10 אחוז מובטלים, ולאחריו נוסף עוד אחוז אחד, כלומר ישנם כרגע 11%, אזי העלייה היא של 10% בלבד (11 הם 110% של 10). אותו חלק יחסי מתושבי שני הישובים נוסף למעגל האבטלה (1%), אבל ברמת השרון העלייה נראית הרבה יותר משמעותית. כשלא מנתחים את הסטטיסטיקה נכון, אפשר לדמיין שהמרכז נפגע הרבה יותר מהפריפריה כתוצאה מהמשבר. מתוך הערכה לכישורים המתמטיים של צוות "דה מרקר", אני מניח שהשמטת הניתוח נעשתה בכוונה.
הסיבה השלישית, והיותר חשובה היא סוג המשרות בפריפריה לעומת המרכז.
נדמיין לעצמנו שתי משפחות, מצליחי ומוחלשי. משפחת מצליחי גרה ברמת השרון, בעוד שמשפחת מוחלשי גרה באופקים. בשתי המשפחות פוטרה אם המשפחה, שהוא גם המפרנסת היחידה. האם לשתי המשפחות תהיה זו טרגדיה באותו קנה מידה? לא בטוח. לאחר פיטוריה של גברת מצליחי, היא תחפש עבודה כמה חודשים, במהלכם יחיו בני משפחתה מחסכונותיה. אולי יאלצו להצטמצם לחבילת הבסיס בלווין ולהשהות את המנוי בחדר הכושר. בנוסף ללשכת האבטלה, אליה תגיע רק כדי לקבל את דמי האבטלה, תוכל גברת מצליחי להיעזר ברשת ענפה של קשרים והיכרויות כדי לחפש עבודה. סביר שתצליח למצוא אחת אחרי כמה חודשים מרופדים. במקרה הכי גרוע, תיאלץ להתפשר על עבודה בשכר נמוך, שעדיין יהיה יותר גבוה מהשכר אותו הרוויחה גברת מוחלשי לפני שפוטרה. יכול אפילו להיות שמר מצליחי, גנן אורגני חובב, ייאלץ אף הוא למצוא עבודה. גברת מצליחי דואגת שמא אי פעם תחזור לאכול במסעדה פעם בשבוע, אבל מעבר לכך, היא די רגועה.
לגברת מוחלשי, לעומת זאת, לא יהיה כ"כ הרבה זמן. במקום חסכונות, למשפחת מוחלשי יש אוברדראפט לתחזק. לשכת האבטלה, האופציה היחידה שלה, שכן קשרים במפעל טקסטיל לא ממש עוזרים, לא תעזור לה, ותשלח אותה לעבודות רחוקות מדי ממקום מגוריה, ואשר אינן מתאימות לה, אם בכלל. היא תיאלץ להודות למזלה הטוב שהיישוב שלה לא כלול בתוכנית ויסקונסין, שכן אז גם את דמי האבטלה היו שוללים ממנה. היא חשבה לבטל את המנוי לכבלים ואת חדר הכושר, אבל אז נזכרה שאין לה כאלה. במקום זה, הילדים לא תמיד לוקחים סנדוויץ' לביה"ס, המשפחה מפגרת בתשלומי המשכנתא, והרכב עוקל. מר מוחלשי היה שמח לעזור, אבל גם אם היה מצליח למצוא עבודה, מה שלא כ"כ בטוח, יש לו ששה ילדים על הראש, ככה שזה לא בא בחשבון. לעומת גברת מצליחי, הדאגות העיקריות של גברת מוחלשי הן איך היא ומשפחתה לא יפונו מהבית, ואיך הילדים יוכלו להישאר בביה"ס, במקום לצאת לעבוד. היא קצת פחות רגועה.
הפואנטה היא שהסיבה שתושבי המרכז מפוטרים באחוזים גבוהים יותר, ובייחוד בענף ההי-טק, היא שמשכורותיהם לא היו צודקות מלכתחילה. הם יוכלו למצוא עבודה תוך ימים (מניסיון), אם רק ימחלו מכבודם ויתפשרו על שכר נמוך יותר, אותו שכר שנהוג ממילא בפריפריה. מצוקת האבטלה במרכז, עם כל הכבוד, היא פיקטיבית. למרות שאכן יש השפעה גדולה לפיטורי שכיר במרכז, היא לא השפעה אקוטית. לעומת זאת, פיטורין בפריפריה משמעותם אסון כלכלי למשפחה. סביר מאד שיובילו לירידה בלתי הפיכה מתחת לקו העוני (או פשוט ירידה עמוקה יותר מתחתיו).
הכתבה, והמסקנה ש"דה מרקר" מנסה להוביל אותנו אליה מתוך הכתבה, הן עוד נדבך במפגן הצביעות הניאו-ליברלית מאז תחילת המשבר. אותם גורמים בדיוק, שלפני המשבר הוציאו את דיבתה של הממשלה, וטענו שהתערבות שלה יכולה להוביל אך ורק לכשלים ואי-יעילות, מבקשים עכשיו "חילוץ" מאותה ממשלה שהשמיצו קודם לכן. הרגולציה, שנראתה להם כמו אסון כשהם הרוויחו, ולא סתם, אלא הרוויחו כשנהגו בחוסר אחריות בכסף של חוסכים שרבים מהם ממעמדות נמוכים יותר, נראית להם כעת כמו הצלה. הדו-פרצופיות הזאת גורמת לכך שמתחשק לי להיות קצת ילדותי ולהכריז "אם השוק הפרטי כ"כ יותר יעיל מהממשלה, שיציל את עצמו מהבלגן שהוא עשה".
דה מרקר אמנם רק מדווח על נתונים, שהם בהחלט עובדתיים, אך הבחירה אילו נתונים להדגיש, באיזה אופן, ואיזה ניתוח להציע לאותם נתונים, היא שמשנה. כשהוא מדגיש נתון כזה בצורה בולטת כ"כ, ללא ניתוח שיסביר למה הנתון מטעה, הוא מבצע פעולה פוליטית ניאו-ליברלית, כזאת שממשיכה את הקו הימני של המוסף מיום היווסדו. ככל שכוחו של דה מרקר עולה בתוך "הארץ", הן מבחינת גודלו והן מבחינת כוחו (לראיה, לאחרונה פורסם כי גיא רולניק היה זה שטירפד את המיזוג הפוטנציאלי עם "מעריב"), נראה שהאחרון, שמתהדר בדימוי של עיתון שמאל, פחות ופחות זכאי לו. הארץ, כיום, הוא עיתון ימני.
יונתן ברזילי עובד בצומת ספרים, ופעיל במכללה החברתית-כלכלית.
חזון אחרית הימים שלכם זה סבל של אנשים ?
בפסקה הראשונה מתואר סבל של אנשים - אבטלה, איבוד הכנסה. זה מתואר בפסקה שניה כ"חזון אחרית הימים" , נחשף הפרצוף שלכם. החזון שלכם זה לא שיהיה יותר עושר/אושר, החזון שלכם זה שה"עשירים" יסבלו.
כשלעשיר יש פחות כסף זה לא עובר לעני - זה פשוט אומר שהעשיר, שהוא לרוב מעסיק - יעסיק פחות אנשים או ישלם להם פחות כסף או ישקיע פחות בבורסה, מה שיוביל להאטה כלכלית ממנה האדם העני יסבול ראשון.
הראיה שלכם את האוכלוסיה כמורכבת מקבוצות (עשירים=רעים, עניים=טובים) היא עיוות של המציאות, שהרי אדם הומני יודע שהאוכלוסיה מורכבת מבני אדם(!) שלחלקם יש יותר או פחות כסף בזמן מסוים. וממשבר כלכלי שפוגע באנשים - יש רק סבל, ואין בזה שום "חזון אחרית הימים"
גועל נפש.
לאיתמר,
דבר ראשון, דון קיחוטה, בוא נירגע קצת. "נחשף הפרצוף שלכם"? אני כותב פעם ראשונה באתר הזה. מי זה ה"אתם" הזה? אל דאגה, אין כאן שום קנוניה קומוניסטית.
ההומניזם המזויף שלך הוא אותו הומניזם ממנו התריע פוקו בשעתו - הומניזם שמשתמש בתירוץ ש "כולנו בני אדם" כדי להסוות יחסי כוחות דכאניים בחברה, ובסופו של דבר סותר את מטרתו הוא. נכון, כולנו בני אדם, אבל קבוצות מסוימות של בני האדם האלה מדכאות קבוצות אחרות.
וכן, אני רואה קשר בין עושר של אנשים מסוימים לעוני של אחרים. תיאוריית "הכסף מחלחל למטה" הופרכה כבר פעמים רבות
יונתן,
מאמר טוב מאד. ברוך הבא בצל קורתנו.
כמובן, תנחומי לדייגו ומשפחתו.
איתמר,
וואו. חשבתי-קיוויתי שהמשבר הנוכחי מלמד משהו, יותר נכון, שלומדים ממנו משהו. ההנחה -כמעט אקסיומה -שככל שיש יותר כסף לעשירים כך נשאר יותר לאנשים הרגילים ואף לעניים, ממש אין לה כל ביסוס. אם חלוקת העוצמה בחברה מאוזנת, אז חלק מהעושר יחלחל גם לאחרים. היות שהתהליך הניאו ליבראלי בנוי על מאבק בחלוקת העוצמה הזאת, ממילא אין מי שיכפה על העשירים להתחלק בחלק מהכנסותיהם. שים לב לאן הלכו הרווחים של העשירים~ הלכו למקום שם אפשר להרוויח מה שיותר ומה שיותר מהר - לא כאן: בנדל"ן במיזרח אירופה, ניו יורק וכד'. התהליך שצריך לקרות עכשיו הוא כמובן רויזיה של חלוקת הכוחות: חזרה לחלוקת כוחות שוויונית
יותר שתוביל גם לטפטוף מסויים מהרווחים גם למטה.
אתה מתעלם ממצב של רווחים גדולים מדי. על התופעה הזאת כמעט אף פעם לא מדברים אך זו סכנה מאד גדולה כי בעלי הון לא יסתפקו בשמירת הכסף; הם ינסו למקסם את הרווחים ממנו וישקיעו השקעות ספקולטיביות שיגרמו להיווצרות בועה. מה קורה עם בועות אתה כבר יודע.
