דרוש: מג'יק סטיק

מאת: נמרוד זליגמן  ::  2009 / 07 / 4

אורי בלאו עושה נכון כאשר חושף לדיון הציבורי את הפיגור הטכנולוגי ש"מובילה" מערכת החינוך בישראל.
כפי שאני מבין זאת, חרף התפתחויות טכנולוגיות המאפשרות נגישות יתרה והוזלת שימוש, ממשיכים במערכת החינוך לעשות שימוש בטכנולוגיות מיושנות, ובאופן אירוני, לפספס את המטרה של השימוש בעזרים אלו, והיא: נגישות לבעלי לקויות למידה. אני אוסיף כי שאלת הנגישות לחינוך היא פועל יוצא של שאלת הנגישות לאמצעים כלכליים.

לשם קבלת הקלות ללקויי למידה נדרשים תלמידים לאבחון דידקטי. אך גם היום, בשנת 2009, בעיני רבים מהציבור, אבחון זה נתפס כבעיה עצמה ולא כאמצעי לפתרונה. התוצאה המיידית היא: התלמיד המאובחן מתויג כ'לא בסדר'. נוסיף על זה את עלויות האבחון שיכולות להסתכם ב-1,500 ש"ח ויותר לאבחון דידקטי מקיף לתלמיד. ונחשוף כי אף הכלי המשמש לזיהוי הבעיה ותיוגה: האבחון, הוא נחלתם של מעטים מדי בחברה הישראלית.
עלויותיו של האבחון, אין צורך להזכיר, נופלות על ההורים. זאת במסגרת ההיגיון הניאו-ליברלי, המקטין את ההוצאה הציבורית ומעביר את האחריות הכלכלית למשקי הבית, בין השאר באמצעות חינוך "אפור".

מאידך, בתגובה לשאלות הכותב, המורה לאנגלית מציעה את פתרונה לאנומליה: "שמעתי שבשנה הבאה יעברו לדיסקים". ורק משקפת את הצורך באוריינות טכנולוגית כחלק מתהליכי הלמידה והחינוך הכלליים. גילוי נאות: השימוש בדיסקים היום הולך ופוחת, ולמעשה, הן את הקלטות והן את התקליטורים החליפה המדיה המקודדת, דוגמת תקן ה-mp3 הקנייני או ogg , התֶּקֶן הפתוח. תופעה דומה של "אי נתינת מענה" אנו רואים בתחום של האפשרות להיבחן באופן כללי ובבגרות בפרט, באמצעות מחשב. לבעלי לקויות למידה כגון' הפרעת קשב וריכוז (A.D.D, A.D.H.D) ו/או דיסגרפיה (הפרעת כתיבה) אין כיום אפשרות להיבחן בהקלדה. זאת למרות שישנם מחשבים ברוב בתי הספר. בעיות האבטחה והעלויות יכולות להצטמצם ע"י שימוש בתוכנות ומערכות הפעלה של קוד פתוח כגון לינוקס, אשר תהיינה מוגבלות לתחום עיבוד התמלילים, ומותקנות לשם העניין על החסן נייד (Disk on key). אפשר יהיה לקרוא לו ע"ש אותו מקל קסם מ-1976, שהכותב מצטט בכותרת הקטע.

לסיכום: המעבר לאוריינות טכנולוגית במשרד החינוך דורש תשומת לב, משמעותו היא בהבטחת נגישותם של כלל התלמידים לחינוך וללמידה, ובכיוון בוגרי מערכת החינוך להשתלבות במרחב עתיר ידע וטכנולוגיה.
יעשו נכון אנשי המשרד אם יעודדו נגישות לבעלי לקויות הלמידה: סבסוד ניכר של אבחונים דידקטיים, הנגשת והסברת התחום לציבור ההורים , צמצום מספר התלמידים בכיתה ל-24, הוספת שעות שילוב (אישיות או בקבוצות קטנות.), והעלאת מודעות בקרב מורים כלפי לקויות למידה כבר בבתי הספר לחינוך.
אך גם כל אלו, כפופים לסדר היום הכלכלי של שלושת העשורים האחרונים, והוא: העברת השליטה ממנגנוני המדינה אל השוק הפרטי. באופן אירוני, ככל שהשוק הפרטי ובו אף חברות ההיי-טק לוקחות חסות על מתקני ושעות חינוך – הנגישות לחינוך לילדי ישראל קטנה יותר ויותר. כפי שאורי בלאו מתחיל לחשוף, זהו הגורם לפערים הגדלים בחברה שלנו, וכן, גם לפיגור הטכנולוגי של ילדינו.

נמרוד זליגמן ריכז בעבר את מרכז הלמידה 'תשרי' של תנועת המחנות העולים. מרכז 'תשרי' פועל בתיכון המקיף הממלכתי רוגוזין במגדל העמק.