על הפרטת הקרקעות
מאת: עמיר פרץ :: 2009 / 07 / 14
המחטף הלילי שהיה דרוש לקואליציה בועדת הכלכלה כדי לאשר את הפרטת מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י) היה רק עוד ביטוי לדגל חוסר הלגיטימיות הציבורית המתנוסס מעל החוק על הנחותיו ומטרותיו.
הברית הלא קדושה של הליכוד והעבודה בהנהגת נתניהו וברק שילבה דורסנות שלטונית וערמומיות פרלמנטארית בניסיון נחוש, שהצליח לצערי, למנוע דיון ציבורי משמעותי ב"אם כל ההפרטות" העתידה - אם תצלח את שלב הקריאה השנייה והשלישית - לנשל את הישראלים מבעלותם על קרקע המדינה שתועבר בסופו של דבר, כמו נכסים ציבוריים אחרים, לשליטתם של "הטייקונים".
מגוון השיקולים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים שהעלו גורמים ציבוריים ומקצועיים כנגד הפרטת קרקעות המדינה והחששות המבוססים מפני נזקיה, די בהם כדי לקיים דיון מקיף ואחראי בהשלכות של הפרטת ממ"י. אין ספק, יש לשפר את דרכי תפקודו של המינהל, אך רפורמה כזו אינה דורשת ואינה מצדיקה את הפרטתו.
הפרטת קרקעות המדינה מתנהלת על פי אותו מתכון המוכר לרעה מהפרטות שכבר נעשו ומכאלו המיועדות: הפרטת שירותי הבריאות, שירות התעסוקה הנמלים וחברת חשמל, למשל. ראשית מלבים אי-שביעות רצון מן השירות הקיים (נאום סגירת המרפסת של נתניהו); בהמשך פורטים על תאוות הבצע האישי (צמוד-קרקע לכל פועל) ומסיימים בחרחור מאבק בין מגזרי על השלל (חוכרים פרטיים מול ההתיישבות העובדת, יהודים מול ערבים). בתוך הערפל שיוצרות החמדנות והיריבות התבצעה ומתבצעת הפרטתה לדעת של החברה הישראלית שהפכה והופכת קורבן לקוצר ראותה, כשהתקווה לרווח פרטי מתגלה כמתכון לנישול הציבור מנכסיו לרווחתם של קומץ בעלי הון המגדילים את שליטתם בכלכלה ובחברה.
ההיסטוריה הקרובה של הפרטת השירותים החברתיים והמשק הציבורי בישראל אינה מצדיקה את התקוות שתולים, ולמעשה האשליות שמטפחים, חסידי הפרטת הקרקעות במהלך.
לצערי הרב, שלל האשליות להמונים, הדומה למראות בּוֹרקוֹת שנזרקו לילידים, רק מחזק את מדיניות עגל הזהב שבחסותה הופרטה מדינת ישראל. החלטות על קרקע אינן רק החלטות כלכליות לאומיות, הן גם מכריעות את אופייה ותרבותה של מדינה.
לפיכך, בזמן הקצר שנותר יש לעשות כל מאמץ ליצור קואליציה ציבורית רחבה ככל האפשר של מתנגדי הפרטת מנהל מקרקעי ישראל, שתנסה להביס את הקואליציה הממשלתית במאבק על החוק.
קואליציה ציבורית רחבה היא דרישה ברורה וחשובה.
אך גם היא צריכה מנהיגות נושאת.
הייאוש יודע לכרסם, והרי כל עיקרון ההפרטה בשם ההתייעלות נגוע בייאוש מהחברה ומהאדם.
השיחדש של ישראל כץ ומשרד התחבורה הוא עוד מאותה תודעה המבקשת לעכל את עמק השווה והיא משלימה את ההיגיון האנטי ממלכתי שטווה נתניהו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3746025,00.html
ועכשיו מה נותר?
השאלה:
איך עושים קואליציה ציבורית רחבה בתוך שיחדש משתנה תמידית?
האם הקשר בין הון לשילטון עובר גם דרך המנהל?
יתכן מספר בעלי הון לא מעוניינים בהפרטת המנהל עקב תופעות שליליות כמו מעכרים או גרוע מכך טובות הנאה לפקידים חיפוש קטן בגוגל מגלה מי בעלי ההון שקבלו הטבות מופלגות מהמנהל אני חושב שיש לבחון נקודה זו כיוון שתופעות כאלה יכולות למנוע מהאזרחים הפשוטים לחכור קרקע לדוגמה באמצעות קבוצת רכישה (נושא שמטריד מאוד את בעלי ההון עקב אפשרות לדיור זול יותר) יש לתת הזדמנות שווה במכרזים של המנהל
