המגמה הנמשכת של העברת הייצור למזרח הרחוק
מאת: נמרוד זליגמן :: 2009 / 08 / 18
תדיראן הקימה בעפולה בשנת 1981 מפעל לייצור מערכות קירור ומזגנים. בשיאו, הועסקו במפעל כ-1,300 פועלים, תושבי עפולה והסביבה.
המפעל מעסיק היום כ-350 פועלים, והם מרכיבים את מערכות המיני-מרכזי של החברה.
הבעלים מאז 1997, הינה תאגיד Carrier האמריקאי עם הכנסות שנתיות של כ-15 מליארד דולר.
תאגיד קרייר מעוניין מזה זמן למכור את החברה הישראלית. באפריל האחרון, נחתמו הבנות לחוזה עם חברת קריסטל, שבעבר רכשה את חטיבת המקררים של תדיראן וכן את חטיבת השירות אמפא-תדיראן. בדרך למכירה, קרייר וקריסטל מעוניינות בייעול כלכלי, וכאן נכנס הפתרון של העברת הייצור של המפעל הישראלי האחרון לייצור מזגנים מעפולה, לרפובליקה העממית של סין. יצויין כי תאגיד זה סגר בשנים האחרונות כ-40 מפעלים ברחבי העולם והעתיק כמעט את כל הייצור שלו למזרח הרחוק.
משה כהן, יו"ר ענף המתכת והחשמל בהתאחדות התעשיינים, מציין כי "מ-2001-2002 התחילה תנועה של העברת המזגנים לסין. בישראל קונים בערך 400 אלף מזגנים, שכבר כעת 70% מהם מגיעים מסין. בגלל המשבר הכלכלי נחתכו הזמנות המזגנים."
כמו בעולם, גם הייצור בישראל במגמת ירידה. מטקסטיל ועד חרושת. רק לפני שבוע נתבשרנו על הביטויים של העתקת הייצור לירדן השכנה של מותגים ישראליים. כך, פוטרו אלפי פועלים בערי הפיתוח בישראל. ובמקביל הוקמו, מעבר להרי הגלעד, סדנאות יזע. בהן עבודה בתת תנאים וללא הסכמי עבודה, ובעצם ללא יחסי עבודה. עבדות מודרנית בסגנון המאה ה-19.
מישהו דיבר על סדר יום של צמיחה כלכלית ותעסוקה?
העתקת הייצור לסדנאות יזע ולמערכות העבדות המודרניות, במקביל לפיטורים נרחבים של עובדים וסגירת מערכות ייצור בישראל מסמנת מגמה.
מבחינה מקומית, זוהי מגמה של יצירת שכבה של מפוטרים בכורח. היו אלו אנשים שעשו ככל שביכולתם לקיים משפחה וסדר יום נורמלי, בין השאר הודות לקיומה של חרושת ישראלית ושל הסתדרות עובדים ישראלית. שתי אלו, אשר משקפות יחסים מורכבים של שיתוף פעולה וניגוד עניינים, היו בעבר הסד שהבטיח את הבטחון התעסוקתי של העובדים ושל התלויים בהם.
סדר היום הנוכחי של הממשלה בישראל אינו מבטיח ייצור ישראלי. בעולם נהוג להגן על היצרנים, ממשקי החלב ועד יצרני החרושת, ע"י מכסי מגן, הסכמי סחר וסבסוד. אלא שישראל אינה מבטיחה הגנה למייצרים בה.
קצת סטטיסטיקה: התמ"ג של סין גדול פי 45 מאשר של ישראל. אוכלוסיתה של סין גדולה פי 180 לעומת ישראל.
למרות זאת ישראל ייצאה לסין ב-2008 בסדר גודל של כ1.29 מליארד שדולר. סין, לעומתה, ייצאה לישראל בסדר גודל של 4.25 מליארד דולר. כלומר, ישראל מייבאת מסין פי 4 ממה שהיא מייצאת אליה.
חוסר הגיבוי של הממשלה הן לייצור מקומי, והן לבטחון תעסוקתי בשם הקוד: "גמישות בשוק העבודה" - מובילים להיגיון בו, "אין מה לעשות" אלא לקבל את עול הפיטורין, הפיצויים (אם יש) ולסגור את הבסטה. כלומר, חזונה של החברה הישראלית נעשה כפוף לסדר היום שייטיב עם ההון.
החברה הישראלית מאוד רגישה לדמותה. גם השנה נפתח בנימה אופטימית את חגי תשרי ונאמר "שנהיה לראש ולא לזנב". רק שנחוץ כאן עידוד שלא רק במסגרת תפילה. נחוצה כאן השקעה. נחוצה כאן מדיניות של "עשה!". רק כך יובטח החוסן המדיני והחברתי שלנו כחלק מסדר יום עולמי.
נמרוד זליגמן הוא חבר יסו"ד וחבר קבוצות הבחירה של המחנות העולים.
הנתונים בפסקה השלישית מהסוף ('קצת סטטיסטיקה') מאוד מבולבלים ולא ברורים.
'ישראל ייצאה לסין ב-2008 בסדר גודל של כ1.29 מליארד שדולר. סין, לעומתה, ייבאה מישראל בסדר גודל של 4.25 מליארד דולר' - סין ייבא מישראל בדיוק את מה שישראל ייצאה לסין.
תודה נדב.
ההגהה תוקנה. הפערים נמשכים.
במפעל בעפולה מרכיבים כיום לא רק מיני מרכזיים , אלא את כל דיגמי המזגנים מעל 24000 בי.טי.יו
זה ידוע שישנה מגמה של העברת המפעלים למזרח, אבל זה לא אומר שיש פגיעה באיכות החומר.
הנה , טורנדו למשל מקפידים על ייצור מזגנים בסטנדרטים הכי גבוהים, לפי תקנים בנלאומיים ולפי מכון התקנים הישראלים.
אפשר בבקשה להסיר את הטוקבקיסט בתשלום של 'טורנדו' שאיזו תוכנת חיפוש אוטומטית של חומרים המזכירים את המלה "תדיראן" גרמה לו להגיב כאן ולשים לנו פרסומת באתר.
תוך שנשבח אותו על שהשקיע ויש התייחסות כלשהי לתוכן המאמר בטוקבק שלו, דבר שאיננו מובן מאליו בתחומו.
זאת ועוד:
המדיניות בנוגע לשער הדולר - פשלה
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=hb20090902_39768
