קואופרטיב מזון קהילתי בשכונות מוחלשות
מאת: ליאת דגן :: 2009 / 10 / 7
עמותת 'סינגור קהילתי' הוקמה ב 1993 והיא פועלת למימוש זכויות חברתיות, לצמצום פערים וליצירת סולידריות קהילתית בשכונות מצוקה תוך חיזוק הפרט והקהילה.
ההחלטה על הקמת קואופרטיבי מזון התקבלה בעמותה כמענה לתהליך שאנו עדים לו החל משנות התשעים בישראל – פירוקה של מדינת הרווחה. תפיסת מדינת הרווחה היא שעל המדינה, באמצעות מערכותיה הכלכליות והחברתיות, לרסן את השוק, להתערב בפעילותו ולספק שירותים לכלל האזרחים, בלי קשר למעמדם הסוציו-אקונומי. נסיגתה של המדינה מאחריותה כלפי אזרחיה באה לידי ביטוי במסחור ובהפרטה של השירותים החברתיים. גורלם ועתידם של יחידים נקבע באופן הולך וגובר על ידי כוחות השוק. ביטויו העמוק והמשמעותי ביותר של תהליך זה הוא פגיעה בזכות לקיום בכבוד, זכות המקפלת בתוכה זכויות חברתיות מגוונות כמו הזכות לקורת גג והזכות לפרנסה. אחת הזכויות שנפגעה באופן אנוש בתהליך זה היא הזכות לביטחון תזונתי.
שתי מטרות מרכזיות הנחו את ההחלטה על הקמת קואופרטיבים על ידי העמותה. המטרה הראשונה היתה ליצור מענה לפגיעה בזכות לביטחון תזונתי שיש לכל איש ואישה – זכות שהלכה והתערערה באופן דרמטי לאחר הקיצוצים שנעשו בקצבאות השונות ב-2003. המטרה השנייה היתה ליצור התארגנות של תושבים החיים בהדרה חברתית שתפעל לקידום צדק חברתי ותבקש ליצור שינוי במציאות הישראלית, זאת על ידי קידום חקיקה חברתית.
הכוונה בהקמת הקואופרטיבים היא לעודד פעילות כלכלית-חברתית-קהילתית הצומחת 'מלמטה', ושואפת להחזיר קבוצות המודרות מן הכלכלה לחיים חברתיים וכלכליים וכן לסייע להעצמתה הכלכלית של הקהילה ושל פרטים החיים בתוכה. פעילות זו מתרחשת באמצעות יצירת נכסים קהילתיים משותפים המובילים לחיזוק המרקם החברתי ויוצרים אפשרויות לאנשים בקהילה להשתתף בחיים הכלכליים והחברתיים שסביבם.
קואופרטיבי מזון הוקמו בסיוע העמותה בשכונות שונות בירושלים, באר שבע וקרית גת, על ידי קבוצות תושבים מתנדבים אשר האמינו בכל ליבם כי הקמת עסק קהילתי-שיתופי בתחום המזון הינו צורך חיוני במקומותיהם. בעקבות כך החלו קבוצות אלה בתהליך הדרגתי של למידת הרעיון הקואופרטיבי והבנת עקרונותיו, הכנת תכנית עסקית, רכישת ידע בעולם הקמעונאי ויצירה של תשתית כלכלית ופיזית לפתיחתם של הקואופרטיבים. כל זאת בליווי ובהדרכה של עובדים קהילתיים מטעם עמותת 'סינגור קהילתי'. כיום חברים בקואופרטיבים קרוב ל-1400 משפחות במקומות שונים ברחבי הארץ.
עדויות מהשטח
בהקשר המקומי ברור כי לקואופרטיבים השפעות עמוקות על תהליכים של בניית קהילה ויצירת חוסן קהילתי ועל תהליכי צמיחה והתעצמות של יחידים בקהילות השונות. בתיה, חברה בצוות המנהל בקואופרטיב גנים בירושלים מיום הקמתו מתארת באופן הבא את תחושתה:
"אנשים מהשכונה מגיעים לקואופרטיב וקונים את מה שהם צריכים ומרוצים. אני שמחה כאילו הם באו וקנו את זה ממני, כאילו זה הרווח שלי. אני תמיד אומרת אל תגידו 'אתם' תגידו 'אנחנו'. זה חי, זה מלא אנשים. זאת ההנאה שלי. יש כאן מפגש בין שווים. הגישה שלי היא שאנחנו יחד חטיבה אחת ואחדות בין האנשים בריאה למקום".
לאה, גם היא חברה בצוות המנהל בקואופרטיב גנים מזה ארבע שנים מתארת את התחושות שלה:
"התחלתי בתור קופאית, ובהמשך הציעו לי להצטרף לצוות המנהל. אני חושבת שנולדתי להיות כל הזמן בקהילה. סביבי כל הזמן אנשים, אני תמיד מעורבת במשהו. בקואופרטיב, מישהו צריך להפעיל אותו, להיות אחראי על מה שקורה פה. אנחנו כל הזמן חושבים איך לעשות יותר טוב. הקואופרטיב נותן לי תחושה של שייכות למשהו, שאני חיה, שאני לא רק בבית עם הילדים. אני מאושרת כשאני פה. כשאני פה אני פורחת".
כפי שעולה מדבריה של לאה, הקואופרטיב אינו משמש רק כ'עוד חנות מכולת זולה', זהו מפעל שתורם לחיזוק לכידות חברתית וגם לטיפוח שייכות. האווירה בו משפחתית וביתית. החברים בו לוקחים אחריות משותפת, וכך צומחת סולידאריות קהילתית המצמיחה עשייה נוספת. חברים רבים חווים בקואופרטיב רובד משמעותי נוסף של פיתוח ולמידה ברמה האישית. בת-שבע מתארת מה היא קיבלה מהשתתפותה בהובלת הקואופרטיב:
"ההתחלה היתה קשה כי לא ידעתי איך מנהלים חנות. למדתי לאט לאט מה זה אומר לנהל חנות והבנתי שזה לא רק לשבת ולמכור. זה כולל ויכוח עם ספקים ולהשיג מחירים זולים, למדתי לעבוד עם מחשב, להכין צ'קים לספקים, לתמחר מוצרים ולהכניס חשבוניות למערכת הנהלת החשבונות, להיות סבלנית עם חברים שבאים לקנות. היום אני מרגישה שאני יכולה לנהל חנות".
התנסותה של בת שבע מהווה דוגמא אחת מני רבות לכך שעבור חברים רבים הקואופרטיב מהווה זירה לאימון ביכולות ומיומנויות חדשות ואף יותר מכך – זירה בה הם יכולים לחוות למידה של תחומים חדשים באופן הדרגתי. זאת תוך כדי התנסות וצבירת ניסיון בתחומים מגוונים שעד כה לא נחשפו אליהם. רכישת המיומנויות שמתרחשת בקואופרטיב משמשת את החברים גם במישורים מקצועיים אחרים. מהכיוון השני הקואופרטיב מאפשר לחברים שונים להביא לידי ביטוי יכולות וכישורים שונים שלהם, כמו יכולת סידור וארגון, אפייה, ציור ועוד. התרומות השונות מזכות את החברים בהערכה ויוקרה בקרב החברים האחרים, ובכך הם מתחזק ביטחונם העצמי ומשתפר דימוים האישי והשכונתי.
יחס אוהד לרעיון הקואופרטיבים ניתן למצוא גם מנקודת מבטם של הגורמים הקהילתיים בשכונות בהן הם פועלים. למשל, מנהלת לשכת הרווחה באחת השכונות בירושלים טוענת כי הקואופרטיב עשה שינוי של ממש בשכונה. היא מתארת את השפעתו באופן הבא:
"הקואופרטיב יצר שינוי עמוק בתפיסה של האנשים. הוא הצליח לצרף את האוכלוסייה החלשה מאד שאנו מטפלים בה בלשכת הרווחה אל מעגל החברים הפעילים בקואופרטיב. הוא לימד את האוכלוסייה הזו שיש נתינה בצד קבלה. הוא יצר צורה נוספת של שייכות לשכונה שמתבטאת בנתינה".
עקרונות קואופרטיב המזון
לצד החוויות המצמיחות שעוברים רבים מחברי הקואופרטיב נשמרים בו בקפידה מספר עקרונות ארגוניים. העיקרון הראשון הוא שהקואופרטיבים מובלים ומנוהלים על ידי החברים כאשר נשמר היטב המצב של חברות פתוחה על בסיס וולונטרי; העיקרון השני הוא מבנה חברות דמוקרטי המתקיים באמצעות אסיפות חברים והצבעה על סוגיות עקרוניות; והעיקרון השלישי של חינוך, מידע והעצמה הבא לידי ביטוי בצורה מיוחדת בחלק מהקואופרטיבים.
בתוך הקואופרטיבים מופעל מוקד זכויות חברתיות בו יכולים חברי הקואופרטיב לקבל מידע על זכויותיהם בתחום דיור, קצבאות, זכויות עובדים ועוד. אחת לכמה זמן נערכים ערבי מידע בנושאים אלה כך שהחברים רוכשים ידע המאפשר להם להיות חזקים יותר מול הממסד בבואם לתבוע את הזכויות המגיעות להם על פי חוק.
חדשנותם של קואופרטיבי המזון הפועלים בשכונות מוחלשות טמונה ביכולתם לתת מענה אחר בתחום הביטחון התזונתי. לא עוד חלוקה של סלי מזון למשפחות קשות יום אלא שיתופן במציאת פיתרון מקומי והפיכתן למובילות אלטרנטיבה כלכלית-קהילתית משמעותית. מעבר לעובדה שהקואופרטיבים מאפשרים לתושבים חיסכון בהוצאות על מזון, הם מספקים לקהילה קרקע לפיתוח יכולות מקצועיות, אמון הדדי, אחריות וסולידאריות, ובכך מחזקים את עוצמתה. הקואופרטיבים יוצרים גלי השפעה נרחבים בהקשרים קהילתיים מגוונים ומשמשים מקום מפגש ועשייה משותפים היוצרים רשת חברתית ומגדילים את ההון החברתי של הקהילה.
יחד עם זאת, שני עקרונות חשובים של הקואופרציה אינם מיושמים כיום בקואופרטיבי המזון. ראשית, הקואופרטיבים אינם בבעלות החברים, אלא מופעלים בחסות העמותה מיום הקמתם ואינם מהווים ישות משפטית נפרדת. שנית, ההשתתפות הכלכלית של החברים בקואופרטיבים הינה שולית למדי. חלק ניכר מהוצאות האחזקה, התפעול והפיתוח הפיזי של הקואופרטיב משולמות בעזרת כספים חיצוניים.
עסק כלכלי או ארגון צדקה?
יאיר לוי טוען בספרו "יש חברה אחרת, יש כלכלה אחרת" כי הקואופרציה מתמודדת עם שתי מגמות מנוגדות - מצד אחד הצורך למנוע את הכפפת השיקולים החברתיים בפעולתו של הקואופרטיב לאלה הכלכליים; ומצד שני הצורך לעמוד מול השוק הרחב, המחייב את עליונות השיקולים הכלכליים. בהתמודדותם היומיומית עם הסביבה הקפיטליסטית, על הקואופרטיבים למצוא את המינון האופטימאלי בין המרכיב הכלכלי לחברתי. ארגון נטול כל תוכן יזמי יקרב את הקואופרטיב לדגם של ארגוני הצדקה, ולחילופין, ארגון שיעדיף שיקולים כלכליים ירחיק אותנו מרעיון הקואופרציה ויקרב אותנו לדגם העסק עם מטרת רווח. עמדה ביקורתית על המודל הקואופרטיבי של עמותת 'סינגור קהילתי' יכולה לטעון כי הוא קרוב יותר לדגם ארגון הצדקה, שכן הוא אינו בעל תוכן יזמי מובהק והמניעים להיווצרותו הם הרצון לתת מענה מקומי-ממשי לזכות לביטחון תזונתי ולקדם סולידריות קהילתית בקרב קהילות מוחלשות. מוטיבציות חברתיות אלה אינן לוקחות בחשבון באופן משמעותי את הפן העסקי-כלכלי של התארגנות זו וכך היא נותרת תלויה לאורך זמן בכספים פילנתרופיים.
בנקודה זו ברצוני לטעון כי יש לבחון את תהליך התארגנותם וצמיחתם של קואופרטיבים מסוגים שונים בקרב קהילות מוחלשות ואולי אף לעצב מודל מעט שונה ביחס לאוכלוסיות אלה. לעיתים נדמה כי הסיטואציה החברתית-כלכלית הנוכחית של העמקת פערים חברתיים והגידול במימדי העוני כתוצאה מאימוץ קו ניאו-ליברלי על ידי הממשלות השונות מקשה עד מאד על קהילות מוחלשות להתארגן ולהקים קואופרטיב משל עצמן. לתפיסתנו, על מנת שקהילות כאלו תוכלנה להיות בעלות קואופרטיב בתחום כלשהו, יש ליצור עבורן מסגרת המאפשרת את הקמתו של מיזם כלכלי-קהילתי ללא הסיכון הראשוני הכרוך בדבר, ולהקל עליהן בשאלת גיוס ההון הראשוני. כמו כן, בחינה מדוקדקת של המשאבים השונים הנדרשים להקמת קואופרטיב תראה שמעבר להכרח בהון כספי ראשוני – שבשכונות שאנו עובדים בהן אינו בנמצא – יש צורך במיומנויות ובכלים שונים: יכולת להכין תוכנית עסקית, ידע כיצד מקימים עסק, לאילו רשויות פונים, קשר עם ספקים וגורמים נוספים ועוד מיומנויות שונות שאינן בהכרח בנמצא בקהילות מוחלשות.
אתגרים לעתיד
לאור האמור לעיל, עמותת 'סינגור-קהילתי' מציעה לתושבים מודל עסקי אחר, שמטרתו לעזור בהקמת קואופרטיב על ידי השקעה של הון ראשוני, ידע, מיומנויות ומשאב אנושי בדמות רכז או רכזת המסוגלים ללמד, לכוון ולהנהיג את חברי הקהילה בהקמת קואופרטיב משלהם. אפשר להצביע על שני מתחים עיקריים איתם מתמודדים הקואופרטיבים של עמותת 'סינגור-קהילתי' - מתח רב עוצמה אחד עולה מהכיוון הרעיוני. המטרה שלשמה הוקמו הקואופרטיבים על ידי העמותה היתה יצירת תשתית איתנה של התארגנות תושבים בשכונות המבקשים ליצור שינוי בחייהם על ידי הובלה של שינוי מדיניות. זאת תוך עבודת לובי, יצירת קשר עם חברי כנסת רלוונטיים ועידוד חקיקה חברתית. העבודה היומיומית סביב תפעול הקואופרטיב ויצירת השותפות הקהילתית מתגלה כמאוד אינטנסיבית, ופעמים רבות אנו מרגישים כי הקואופרטיב הופך לשירות של הקהילה למען עצמה, ולא לגוף אשר משתמש בכוח שצבר על מנת ליצור מאבק ציבורי ולובי לשינוי המדיניות הכלכלית-חברתית שהביאה להקמתו. מתח רב עוצמה נוסף עולה מהפן הכלכלי שגם הוא מחובר באופן עמוק לפן הרעיוני. הקואופרטיבים הוקמו על ידי גיוס כספים מקרנות פילנתרופיות שונות אשר האמינו כי יש להעמיד הון ראשוני לרשות קהילות מוחלשות על מנת להקים קואופרטיב. מקורות כספיים אלו מזינים את הקואופרטיבים מיומם הראשון למשך מספר שנים. לפורום המקצועי בעמותה המלווה את הקואופרטיבים ברור כי על מנת להבטיח את עתידם של הקואופרטיבים יש ליצור מערכת כלכלית קהילתית עצמאית היכולה לשאת את עצמה מתוך משאביה הפנימיים ובו זמנית לשמור על כדאיות כלכלית עבור חבריה.
בימים אלה אנו מתמקדים בשאלה כיצד קואופרטיבי המזון מקטינים באופן הדרגתי את תלותם בתרומות חיצוניות עד כדי התנתקות מוחלטת מהן. ברור לנו כי זהו המפתח להפיכת המסגרות הנפלאות שיצרנו לבנות קיימא. מסגרות שיש להן יכולת לשאת את עצמן וגם להמשיך להתקדם ולהתפתח עם הקהילות השונות. שאלה זו עולה ביתר דחיפות בזמנים של משבר כלכלי עולמי אשר מחד גיסא מקטין את התרומות המגיעות אלינו, ומאידך גיסא מחדד את הצורך של הקהילות שלנו במיזם שכזה.
ליאת דגן היא בעלת תואר שני בסוציולוגיה של החינוך, רכזת קואופרטיב גנים ומנחה מקצועית של תחום הקואופרטיבים בעמותת סינגור קהילתי.
טקסט מעניין מאד וכנה בהצגת הדילמות.
ציינת שבחשיבה ביקורתית אפשר לטעון שרעיון הקואופרטיב שלכם 'אינו בעל תוכן יזמי מובהק'. ענית על הביקורת. ואני מציע להוסיף שיזמות אינה רק השאיפה להשיג רווח פיננסי. ישנן תכונות מסויימות נוספות שבזכותן אפשר לטעון שהפעולה החברתית היא רעיון 'יזמי': א. חדשנות: הרעיון מציע פתרון חדש לבעיה ישנה. ב. הפתרון מסתמך על (גם אם לא באופן מלא) על כוחות השוק הצע וביקוש.
