לכיס של מי תלך ההפרטה של אירן?
מאת: יסו"ד :: 2010 / 05 / 24
לשיטתם של חלק מהאפולוגטים של המשטר החומייניסטי, המאבק היום באירן הוא בין ההמון העני, שמובל על-ידי אחמדיניג'ד, לבין "העשירים ובעלי זכויות היתר" מטהראן, שמנהיגם הוא מיר-חוסיין מוסאווי. אחמדינג'ד בעצמו הכריז "מלחמה על האריסטוקרטיה של העושר", ונשבע "לעקור את מעמד מקבלי הרנטה".
מצד שני, כמה ממבקרי המשטר החומייניסטי מציגים את אחמדינג'ד כמנהיג קבוצה סטליניסטית שנחושה למנוע את הליברליזציה של כלכלת אירן, ואת מוסאווי כרפורמטור תומך השוק החופשי.
אולם, המצב אינו כל כך פשוט. עתיד הכלכלה האיראנית הוא אמנם נושא מרכזי ב"חילוקי הדעות" על תוצאות הבחירות שהיו ביוני האחרון, אך המחלוקת אינה בין תומכי שליטת המדינה לתומכי השוק החופשי.
אחמדינג'ד ומוסאווי, שניהם הבטיחו למסור חלקים גדולים מהכלכלה לסקטור הפרטי. המחלוקת ביניהם היא בשאלה מי ייהנה מהעברה זו. מוסאווי, בגיבוי הנשיא לשעבר האשמי-רפסנג'ני – שנחשב האיש העשיר ביותר באירן – רוצה להעביר את הנכסים לרשת של מולות (כהני דת) שהם גם אנשי עסקים, והשותפים המסורתיים שלהם – סוחרי הבזארים, כהמשך למדיניות שהחל הנשיא לשעבר מוחמד חתאמי בתחילת תהליך ההפרטה בשנת 2004.
אחמדינג'ד ,לעומת זאת, נחוש להילחם בקואליציות העסקים של המולות-בזארים, אותם הוא מכנה "המאפיה השחורה". אין להבין מכך שאחמדינג'ד מעוניין ליצור מגזר פרטי אמיתי שיעביר לעניים חלק גדול יותר מההכנסה הלאומית. הוא מעוניין שעסקי המדינה יעברו למאפיית עסקים חדשה שמורכבת מהקצינים של
משמרות המהפכה ושותפיהם.
אחמדינג'ד הזניק את תוכנית ההפרטה שלו בשנת 2006 בשינוי סעיף 44 בחוקת הרפובליקה האיסלמית הקובע ש"סקטורים אסטרטגיים" מהכלכלה צריכים להישאר בבעלות ציבורית. חובת הבעלות הציבורית הוחלפה בחובת "הנחיה ופיקוח" של הממשלה.
בקדנציה הראשונה שלו הפריט אחמדינג'ד עסקים בבעלות המדינה בשווי 17 מיליארד דולר והכין להפרטה חברות ממשלתיות בשווי 12 מיליארד דולר נוספים. אם מוסאווי היה בשלטון, אלה היו הולכים למולות וסוחרי הבזארים. מאחר שאחמדינג'ד ניצח, משמרות המהפכה ושותפיהם יזכו בעסקות.
לאחר שהבטיח "ממשלה קטנה" החל אחמדינג'ד למזג משרדי ממשלה, לצמצם בירוקרטיה ולבטל סובסידיות ממשלתיות בסך כחמישית מהתקציב הלאומי. הוא ערך ליברליזציה במחירי מאות סחורות כצעד ראשון לקראת סיום השליטה על מחירים תוך ארבע שנים.
גם הפרטת שירותי הדואר – אחת מהפרות הקדושות של הכלכלה האירנית – מסמנת את הנחישות להקטין את הסקטור הממשלתי. שני בנקים גדולים שהיו בשליטת המדינה הופרטו, ובנק נוסף הנפיק 6% ממניותיו לציבור. כדי להוכיח שאפילו "יהלומי הכתר" אינם מחוץ לתחום, המדינה מכרה 5% ממניות ענקית הברזל "מוברקה". יש תוכניות לחלק את פעילות החברה האירנית הלאומית לנפט – החברה בעלת המחזור הגדול ביותר באירן – ל-32 תאגידים קטנים שיוכלו להימכר לסקטור הפרטי.
הבטחתו הכלכלית העיקרית של אחמדינג'ד היא להפריט 80% מהעסקים בבעלות המדינה עד סוף 2010.
אחמדינג'ד גם הקל על השקעות זרות ישירות באירן. ממשלתו חתמה על הסכמים עם קרן המטבע הבין-לאומית, להסרת הגבלות על סחר במטבע חוץ. ממשלות קודמות, כולל ממשלתו של מוסאווי בשנות ה-80, סירבו לחתום על הסכמים דומים.
אחמדינג'ד ה"פופוליסט", שיש המדברים בשבחו כגיבור העובדים העניים, הוביל את המהלך המשמעותי ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האיסלמית נגד העבודה המאורגנת. תוך התעלמות מהסכמים עם ארגון העבודה העולמי (ILO) הוא אסר על קיום ארגוני עובדים ושלח מאות מחבריהם לכלא. הוא ביטל את שכר המינמום ואפשר למעסיקים לשכור ולפטר כרצונם. לפי איגוד ארגוני העובדים החופשיים באירן (WOACC) יותר מ-1.5 מיליון אירנים איבדו את מקום עבודתם בקדנציה הראשונה של אחמדינג'ד.
באותה תקופה מספרם של העובדים ה"לא יציבים", שנשכרים ללא חוזה העסקה, גדל מ-12% ל-30% מכוח העבודה. כתוצאה מכך, אירן עברה שביתות רבות בשנים האחרונות; מה שמוכיח שאחמדינג'ד הוא דווקא גיבורם של מעסיקים חסרי עכבות, במיוחד אלה הקשורים במשמרות המהפכה.
גם הפירוש של הפרטה ברפובליקה האיסלמית הוא בעל ייחוד משלו. באירן, הבנקים הממשלתיים מספקים את ההון הנדרש לרכישת מניות החברות שמופרטות. רוב ההלוואות האלה ניתנות בריבית אפס, בהתאם לחוק האיסלמי. השאלה היא מי מקבל אותן?
בשלטונם של הנשיאים רפסנג'אני וחתאמי רוב ההלוואות הלכו למולות וקרוביהם. רשימת 300 האירנים העשירים ביותר כוללת בתוכה 100 מולות ובניהם. במקרים רבים המולות מחזיקים בעסקים בעזרת ארגוני קש שמיועדים, כביכול, לעזרה לנזקקים. כלומר, חלק גדול מהסקטור הפרטי אינו משלם מסים ואינו חשוף לפיקוח ציבורי.
תחת אחמדניג'ד ההלוואות ללא ריבית לקניית חברות מופרטות הלכו לקציני משמרות המהפכה ולחברי ארגוני ביטחון שונים שהולכים ומתבררים כבסיס התמיכה האמיתי של המשטר. אחמדינג'ד הנפיק גם "מניות צדק", מניות השמורות לעובדים בחברות המופרטות, אך לפי הערכת משרד העבודה האירני, נכון לאוגוסט 2009 רק 4% מהמניות הללו חולקו.
בשנים האחרונות אנשי צבא בכירים, כולל ראש המטה הכללי, שר הפנים ומפקד משמרות המהפכה נרשמו כמחזיקי מניות בחברות פרטיות רבות. אלפי קצינים נוספים, פעילים ובגמלאות, קיבלו גם הם מניות, יחד עם עמיתים מארגוני הביטחון. אחמדינג'ד שואף גם להוציא את השליטה במסחר הרווחי עם מדינות כמו סין, דרום קוריאה וגרמניה מידי הפלג של רפסנג'אני.
אם הכיוון הנוכחי ימשיך, האליטה הצבאית-ביטחונית שמספר חבריה כ-100,000, תעלה בקרוב ככוח הכלכלי המרכזי ברפובליקה האיסלמית. אין כל מניעה חוקית שהצבא יתפוס את השליטה בעסקים מופרטים. עם זאת, אירנים רבים מרגישים שהמדיניות הזאת מחזקת את כוחו של הצבא בשלטון, ומצמצמת את הסיכוי לפיתוח מערכת כלכלת שוק פלורליסטית.
בינתיים מנסה אחמדינג'ד לנטרל את הכעס הציבורי על-ידי חלוקת כסף לעניים. יתכן שהטקטיקה הזאת טובה כתעמולה, אך מעט מאוד טוב יצא ממנה. בחלק מהמקרים היא תדלקה את האינפלציה והוסיפה שחיתות לחיים הציבוריים.
יתכן שלעולם לא נדע אם אחמדינג'ד "גנב" את הבחירות, כפי שטוען מוסאווי. מה שבטוח הוא שאחמדינג'ד מנסה לחסל את בסיס הכוח הכלכלי של הפלג היריב שלו, על-ידי קידום האינטרסים של תומכיו בממסד הביטחוני-צבאי.
אמיר טאהרי הוא סופר ועיתונאי יליד אירן.
עיבוד: הרן סנד
מעובד מתוך "א-שרק אל-אווסט" 21.8.09
גליון 44 של כתב העת 'חברה', יצא לאור.
מעוניינים לקבל אותו עד למפתן הדלת?
עשו מנוי שנתי ל-6 גליונות 'חברה' בעלות של 90 ש"ח.
אפשר באשראי באמצעות האתר לתרום.קום.
בטלפון: 1-700-50-2344 [קוד: 240]
אפשר בשיק ע"ס 90 ש"ח, עבור "יסוד חברה", רח' הגיא 53, תד. 10085, נצרת עילית.
לפרטים נוספים, ניתן לפנות אל נמרוד:
תמונה קצת שונה אני מקבל מדבירהם של בלוגרים איראנים, שקראתי, כמה חודשים לפני הבחירות. נראה שהכעס הגדול שבגללו פרצו המהומות מאוחר יותר, נובע משחיתות כבדה של הממסד הדתי (זה, שהכתבה טוענת שמחובר למסוואי).
כך שיש סתירה, בין הכתבה הנ"ל לדברי הבלוגרים האיראנים.
