כנראה שהוא באמת יכול

מאת: גלעד נתן  ::  2010 / 06 / 17

לא היה צריך לחכות ליום השנה לבחירתו של הנשיא אובמה בכדי לשים לב לתקשורת העוינת לה זוכה הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית. יותר ויותר עיתונאים, בארץ ובעולם, טורחים השכם והערב להזכיר לקוראיהם את קרטר ואפילו את ג'ונסון כמי שניצחו בחירות ונעלמו בבאות אחריהן, כמי שרכבו על גלי ביקורת כנגד הרפובליקנים ועוררו בבוחריהם אכזבה מרה, ובעיקר כמי שניסו לשנות סדרי עולם בארצות הברית ונכשלו.

זה לא מפתיע לשמוע את הביקורת ההולכת וגוברת. המבקרים הם בסופו של דבר בעלי עניין, בעלי ההון ומשרתיהם בעיתונות הפרטית המשתמשים בתקשורת החופשית כמכשיר תעמולה. נוח להם להתעלם מכך שסיום כהונתו של ג'ונסון הביאה לאמריקה את הורדות המסוי על ההון ואת הנטישה של הסכמי ברטון וודס בתקופת ניקסון. סיום כהונתו של קרטר הביאה את הרייגניזם הניאו-ליבראלי. אובמה הספיק בשנה אחת להעלות מיסים ולהגדיל את ההוצאה הציבורית ולכן אין ספק שהוא נתפס בעיני בעלי ההון ותעשיית התקשורת שלהם כנשיא כושל שהחלפתו לטובת עוד משרת אליטות כלכליות כמו ניקסון, רייגן, והנשיאים לבית בוש פשוט מתבקשת.

בארץ, העיתונאים שלא מבינים איך הקולוניה שלנו מעבר לים מעזה שלא לתמוך אוטומטית בבניין הבית השלישי בגדה, מתייחסים לנשיא אובמה כמו אל מטרד חולף, וסופרים את הימים עד תום כהונתו והחלפתו באיזה אוונגליסט חובב ישראל. בערוצי התקשורת הימניים בארצות הברית, מתקיפים אותו כאילו עד כניסתו לתפקיד הייתה ארצות הברית במצב כלכלי נהדר, קופתה רוויה מזומנים, חובותיה קטנים והמוניה נהנים מחיי רווחה בטוחים. גם בתקשורת הליבראלית לא ממהרים להגן על נשיא חלומותיהם, ולנו נשאר לשאול מה קרה?
בניגוד לתעמולה של הימין, שהייתה צפויה, ובניגוד לתקוות המנופצות של כמה חסידים בשמאל הרדיקלי בארצות הברית, אובמה לא הגיע לבית הלבן בכדי לשנות את צורת החיים האמריקנית ולהפוך את ארצות הברית לצרפת. הוא בסך הכל מנסה, בדומה לרפורמטורים כמו ת. רוזוולט ופ.ד. רוזוולט, לבלום את הברונים השודדים שמאיימים על החברה האמריקנית לא פחות מטרוריסטים. אובמה לא רוצה מדינת רווחה סקנדינבית. הוא לא מרקס, לא לנין ואפילו לא אטלי. הוא בסך הכל רוצה שהעשירים יוותרו קצת על מקסום רווחיהם לטובת החברה והסביבה, לא יותר.

בזמן שהימין ממשיך בהסתה – מתוך רצונו לחזור לשלטון – ובזמן שהשמאל הרדיקלי מתאכזב מזה שהנשיא לא מחולל מהפכות סוציאליסטיות מלמעלה, נשאר לבחון מה אובמה כן עושה. אני מתרשם שכמו שני נשיאים דמוקרטיים שהגיעו לשלטון במהלך המאה ה-20, פ.ד. רוזוולט וקרטר, אובמה ייבחן מאוד מקרוב על האופן שבו הוא מתמודד עם המשבר שהותיר לו ג'ורג' בוש הבן. קרטר נכשל בהתמודדות עם האתגרים של תקופתו. רוזוולט לעומתו הצליח ושלט ללא מיצרים עד מותו. הרפובליקנים, שנהנים תמיד מתמיכת תעשיית התקשורת הפרטית, הצליחו לרשת ממשלים דמוקרטיים מוצלחים בשנת 1952 ובשנת 2000 ואין ספק שהם ינסו לעשות זאת שוב. הקרב יהיה בתעמולה לא פחות מאשר במציאות. רוזוולט הזכיר לבוחריו השכם והערב מי הביא למשבר של 1929 וכך הצליח להיבחר מחדש ב-1936 למרות שהמדינה לא התאוששה מהמשבר בתקופת כהונתו הראשונה. אם אובמה יתקיף את הרפובליקנים ובמקביל לעשיה יעסוק גם בתעמולה יש לו סיכוי להבחר שוב ויש לו סיכוי לעשות שינוי אמיתי בארצות הברית, שינוי שיהפוך את החברה האמריקנית לקצת פחות מקוטבת.

על הקיטוב הזה מגינים בחירוף נפש מי שמרוויחים ממנו והם נאבקים באובמה ללא חת. אנשי 'מסיבות התה' (הפגנות ימין שנערכות נגד מדיניות אובמה), אנשי הימין השמרני, התאגידים הגדולים ובעלי מניותיהם – כל מי שאפשרו את החגיגה הגדולה של ימי בוש שהסתיימה בשבר שמאיים להוריד את ארצות הברית ממעמד של מעצמה למעמד של "לשעבר" – ממשיכים לשלם מיסים מגוחכים שמאפשרים להם לשדר 'עסקים כרגיל'. הם פטריוטים טובים, אבל הם לא רוצים לשלם על המלחמות שהם גוררים את ארצות הברית לתוכן. להיפך, הם רוצים להרוויח מחוזי הענק שהמלחמות מייצרות. מאחורי המסיכות של מסיבות התה מסתתרים הברונים השודדים של ימינו: אלו שרוצים רק לקחת מהמדינה והחברה, מי שעולים למדינה יותר מכל נזקקיה התלויים במערכת הרווחה שלה, חברות ותאגידים, סוחרי נשק ורודפי חוזים.

בשנתו הראשונה הספיק אובמה כאמור להעלות מיסים על בעלי הון ולהרחיב את ההוצאה הציבורית. ממשלו הורה על מדיניות ליברלית בכל הנוגע לשימוש בסמים קלים והתחיל בחקיקה סביבתית. אובמה יצא למאבק על רפורמה בשוק הבריאות. לא הלאמה והקמת קופות חולים אלא בסך הכל ניסיון להבטחת נגישות לביטוחי בריאות שתאפשר לכל אזרח להיות מבוטח. כמובן שתאגידי הבריאות שגובים מחירים שערורייתיים בעבור שירותים לא מדהימים נזדעקו, כשם שהתעשיינים חובבי הזיהום מיהרו להתקיף את המדיניות הסביבתית החדשה. גם מדיניות החוץ הפייסנית של אובמה, שמחפש דיאלוג עם רוסיה, סין, העולם הערבי, מותקפת השכם והערב בידי פטריוטים שזקוקים למלחמה המתמדת ולשלטון הפחד בכדי להמשיך ולבזוז את ארצם שלהם. המיסים לא עלו בשיעור ניכר, אפילו לא בשיעור שיספיק בכדי להיאבק בגירעון – אובמה, כאמור, לא מנסה לזעזע את השיטה הקיימת – אך זה לא מפריע לימין להשתולל ולהסית.
יש להם כנראה סיבה טובה. הימין האמריקני חסר מנהיגות וחסר סדר יום אלטרנטיבי שיכול להחליף את המדיניות של אובמה. מה שהימין בארץ יודע, יודעים גם אנשי הימין בארצות הברית. אובמה באמת יכול להביא לשינוי בסדר היום של החברה האמריקנית ובחלוקת העושר של ארצות הברית. לא באופן קיצוני אבל באופן משמעותי. הבטחת ביטוח בריאות לכל, מניעת פשיטת הרגל של חברות רבות, שתביא לגידול באבטלה, הגדלת המעורבות הממשלתית והרגולציה ולא פחות חשוב, חקיקה סביבתית שתגביל את הזיהום הסביבתי, כל אלו מפחידים את מי שהתרגלו לדבר על 'ערכי אמריקה' או חשיבות המשפחה בזמן שהם הורסים את אמריקה ומדרדרים את רוב משפחותיה לעוני. הימין האמריקני נמצא במצוקה ולכן הוא מתקיף את אובמה בצורה פופוליסטית ומכוערת.

בתום שנת כהונתו הראשונה נדמה שאובמה מתעורר ומתחיל להשיב מלחמה. היום לא מספיק לעשות שינויים בשטח. צריך, יותר מתמיד, גם דעת קהל אוהדת. לאובמה אין אמנם שליטה בתקשורת הפרטית אבל יש לו את היכולת להופיע ולנאום ולתאר את פועלו. הוא צריך להמשיך במאבקיו ולא לוותר, כי לשלטון העלו אותו לא השמרנים ולא אנשי מסיבות התה, לא הנהנתנים ולא המדושנים, לא התאגידים ולא הלוביסטים שלהם, לשלטון העלה אותו העם, העלו אותו בוחרים שהלכו להצביע בפעם הראשונה מתוך תקווה לשינוי, מתוך הבנה שאי אפשר להמשיך לחיות בדואליות בין המציאות הוירטואלית של ערכי 'החלום האמריקני' לבין מציאות בשטח של מדינה פושטת רגל, אבטלה גואה, חובות הולכים וגדלים, התעשרות של מעטים על חשבון השאר. אם אובמה יפגין אומץ וימשיך במדיניות של רפורמות, ביצירת מקומות עבודה, בהטבת תנאי חייהם של ההמונים הרבים על חשבונם של הברונים השודדים הוא יוכל להיות נשיא של יותר מקדנציה אחת, הוא יוכל להוביל את הדמוקרטים לניצחון בבחירות לקונגרס שיאפשר לו להמשיך.

בסיכום שנת כהונתו הראשונה של אובמה, צריך לקחת בחשבון שמנהיגים שמעיזים לפגוע בכיס של האלפיון העליון תמיד יותקפו בידי האלפיון העליון והתקשורת שלו. אובמה עשה בשנתו הראשונה מספר צעדים נועזים בתחומי הסביבה, המיסוי וכמובן רפורמת הבריאות. מאבקו במשבר שהותירו 8 שנות שלטון הרפובליקנים, עולה לו ביוקרה רבה, כאילו הוא יצר את המשבר. אבל התמודדות עם משברים דורשת אומץ ואורך רוח. לא ביום ולא בשנה יסתיים המשבר וימוגר המיתון. אובמה אינו רפורמטור שמאלני קיצוני, הוא אפילו לא רפורמטור סוציאל-דמוקרטי אבל הוא בהחלט מבין שאת החגיגה הניאו-ליבראלית אי אפשר להמשיך. והוא בהחלט מבקש ממי שיצרו את המשבר ואת הפערים החברתיים להתחיל לשלם, זה מרגיז אותם, אבל להמון המצביעים האמריקנים שבזכות הכסף שאובמה הזרים והחברות שאובמה הלאים עדיין יש להם עבודה ובית, ושאולי בקרוב יהיה להם לראשונה ביטוח בריאות במחיר סביר, שהתשתיות שלהם ישופרו ושהסביבה שלהם תזוהם פחות, זה בהחלט אמור להספיק, למרות כל ההסתה. אפשר רק לקוות שאובמה לא יהיה נשיא של קדנציה אחת ואפילו לא נשיא בלי רוב בקונגרס.

גלעד נתן הוא דוקטור להיסטוריה גרמנית וחבר קיבוץ מרום גולן

גליון 44 של כתב העת 'חברה', יצא לאור.
מעוניינים לקבל אותו עד למפתן הדלת?
עשו מנוי שנתי ל-6 גליונות 'חברה' בעלות של 90 ש"ח.
אפשר באשראי באמצעות האתר לתרום.קום.
בטלפון: 1-700-50-2344 [קוד: 240]
אפשר בשיק ע"ס 90 ש"ח, עבור "יסוד חברה", רח' הגיא 53, תד. 10085, נצרת עילית.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות אל נמרוד: